העבירות שפורטו בכתב האישום כללו מאות מקרי התעללות נפשית וגופנית, ביניהם בין השאר אירועים בהם: דרכה על ראשו של פעוט לאורך זמן, צביטות, חבטה באמצעות מקל של מגב, מכות אגרוף, הטחה מגובה לתוך הלול ועוד מעשים קשים. במהלך הדיון הנאשמת ביקשה סליחה, הביעה חרטה ולקחה אחריות על מעשיה והוסיפה שהיא מתביישת במעשיה.
השופט הדגיש בפסק הדין שסויסה יצרה ארבעה מעגלי פגיעה: הפעוטות עצמם, משפחותיהם ובמעגל השלישי – הציבור הרחב. הוא קבע: "אין לך הורה אשר לא שואל את עצמו, עת נחשפת פרשה חדשה, האם זה גם קורה בגן הילדים של בני? למה ביתי בוכה כשאני משאיר אותה בגן בבוקרו של יום? האם אני לא רואה משהו? וכיוצ"ב שאלות שמטרידות את שלוות הנפש." במעגל הרביעי, נמצא ציבור הגננות. לדבריו סויסה הכתימה "את כלל ציבור הגננות".
השופט קבע ש"ראוי להטיל עליה עונש כבד ומכאיב", כזה שירתיע את הנאשמת וגם אנשי חינוך אחרים ובפרט גננות, מלבצע מעשים דומים. הוא דחה את טענת הנאשמת על כך שעומס שחוותה מנסיבות משפחתיות ובעבודה הביאו אותה לבצע את מעשיה. ביהמ"ש פסק: "אין כל סיבה שתצדיק אלימות, בריונות והתעללות כלפי פעוטות חלשים אשר לא יכולים להגן על עצמם".
התרעות פיקוד העורף