בין המקרים המרכזיים הממחישים את ההפרה מצד העירייה, ניתן למצוא ליקויי נגישות קשים בבניין מחלקת הרווחה של העירייה, שכלל היעדר מעלית למשרדים, היעדר שירותים נגישים וכן מעברים צרים. בשל ליקויים אלו, פגישות עם אנשים עם מוגבלות התקיימו במסדרון, מה שפגע בזכות האנשים לפרטיות. בנוסף, בבניין החדש של העירייה קיימים ליקויי נגישות רבים, לרבות היעדר סימונים, מערכות עזר לשמיעה, דלתות לא תקניות (המקשות על אנשים עם מוגבלות בפתיחתן), ועוד.
מעבר לכך, נטען שהעירייה קיימה אירועים לציבור שהיו בלתי נגישים כדוגמת טקסי הזיכרון שנערכו במקומות לא נגישים והובילו לכך ששורדי שואה עם מוגבלות מעדו במדרגות. בנוסף, העירייה התעלמה מבקשות לתרגום טקסים לשפת סימנים כנדרש, על אף שהבקשות הוגשו מספיק זמן מראש. וכן, העירייה קיימה ישיבות מועצה במקומות שאינם נגישים, באופן שמנע מאנשים עם מוגבלות להשתתף בהן, כאשר על מנת לקחת חלק בישיבת מועצה, התובעת נאלצה להיות מורמת באמצעות "מעלון ידני" בצורה מבזה ומשפילה.
במסגרת התביעה, הנציבות מבקשת צו שיחייב את העירייה לתקן את הליקויים, להנגיש באופן מלא את הטקסים והאירועים שהיא עורכת ולפצות את חברי הקבוצה התובעת בסכום של 5,000 ש"ח לאדם. הסכום הכולל במסגרת התביעה עומד על 44,420,000 ש"ח.