לפני כחצי שנה, הגיש האב תובענה לקביעת זמני שהות עם בתו. בתביעתו טען כי מאז העתיקה האם את מגוריה צפונה, תוך יצירת מצג שווא כי המעבר זמני ובשל המצב הביטחוני בדרום, מנעה האם מפגשים בינו לבין הקטינה וגרמה לנתק ביניהם.
כעבור כחודשיים הושגו הסכמות בין הצדדים שכללו קיום שלושה מפגשים של הקטינה עם האב במרכז קשר, ולאחריהם - בהיעדר דיווחים שליליים - שני מפגשים שבועיים מחוץ למרכז הקשר.
לאחר מספר מפגשים, הוגש דיווח חיובי על המפגשים במרכז הקשר, למעט שני אירועים: האחד, דיווח של האם על פרסום תמונת הקטינה ברשתות החברתיות לצד טענות על מניעת קשר והשני, תלונת האב על כך שבן זוגה של האם פנה לקטינה ואמר לה "בואי לתת נשיקה לאבא".
האם הגישה בקשה להשבת המפגשים למרכז הקשר, בטענה שהאב הסיע את הקטינה ללא כיסא בטיחות ברכב שלא עבר מבחן כשירות, ועישן בקרבתה. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי "טענות המבקשת כנגד טיב הורותו של המשיב נסבות בעיקר סביב העדר ידע וכלים בנוגע לאופן הטיפול בקטינה וההשגחה עליה, ויש ליתן לסוגיה זו מענה במסגרת הדרכה הורית".
האפוטרופה לדין שמונתה לקטינה תמכה בעמדה זו, וציינה כי המענה לקשיים בחידוש הקשר מצוי בהדרכה הורית ולא בקיום מפגשים תחת פיקוח. היא הוסיפה כי שני ההורים כבר מקבלים הדרכה הורית.
במקביל, הושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לפרסום תמונות הקטינה ברשתות החברתיות, לפיה ניתן לפרסם תמונות ובלבד שלא יתלווה להן מלל הקשור להליכים המשפטיים או הכפשה של מי מהצדדים.
בדחותה את בקשת רשות הערעור, הדגישה השופטת גילת כהן כי "תפיסה לפיה על כל אתגר או קושי המתעוררים ביחסי הורים ילדים להוביל להעברת המפגשים למרכז קשר... עלולה לפגוע קשות לא רק בטובת הקטינים אשר הופנו למרכז הקשר שלא לצורך, אלא גם בטובת הקטינים לגביהם ישנו הכרח שהמפגשים עם הוריהם יתקיימו במרכז הקשר".
התרעות פיקוד העורף