בג"ץ דחה היום (ראשון) את העתירה נגד ההליך בו מונה השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. השופט אלכס שטיין הגן על ההחלטה למנות את השופט עמית לתפקיד, וקבע כי בפני הוועדה לבחירת שופטים הונחה תשתית מספיקה וכי הגורם היחיד שמוסמך לדון בהסתייגויות נגד השופט עמית היא הוועדה עצמה.
"הגורם היחיד המוסמך לדון בהסתייגויות ביחס למועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא הוועדה לבחירת שופטים. משכך הוא, דרישת העותרות כי הבירור ייערך באמצעות גורם אחר – אינה עולה בקנה אחד עם הדין ועם סמכויותיה של הוועדה, שאותן הוועדה, כגוף סטטוטורי, חייבת להפעיל", כתב השופט שטיין.
עוד קבע השופט שטיין כי "במכלול הנסיבות" בהן התקיימה הישיבה "לא ניתן לבוא אל הוועדה בטרוניה על שלא ראתה לנכון להרחיב את חקירתה. בכגון דא, בית משפט זה משעין את פסיקתו על חזקת התקינות אשר חלה על החלטות הוועדה, ואינו נוהג להתערב בהן".
השופט שטיין התייחס לטענת העותרים, הארגונים לביא ואם תרצו, לחוסר סבירות קיצונית במינוי של השופט עמית לנשיא העליון: "החלטת המינוי בהחלט מתקבלת על הדעת, אם לא למעלה מכך. אודה ולא אכחד: הדעה לפיה הוועדה צריכה הייתה לעצור את דיוניה כדי לבחון, ולו מטעמי זהירות, שמא יש מידע נוסף כלשהו אשר יכול להועיל לה בהחלטתה, אינה בגדר דעה בלתי אפשרית. אולם, כפי שכבר ציינתי, הדעה ההפוכה – זאת שגובשה בפועל על ידי הוועדה – גם היא בגדר דעה אפשרית ומתקבלת על הדעת. בנסיבות אלו, לא ניתן לתייג את מינויו של המשיב 2 (השופט עמית, א"ב) לנשיא בית המשפט העליון כהחלטה שאינה סבירה".
בהמשך, השופט שטיין התייחס באופן פרטני לטענות נגד השופט יצחק עמית. בנוגע לטענות נגד עמית באשר לניגודי עניינים, קבע שטיין: "נראה שניגודי האינטרסים המיוחסים למשיב 2 (השופט עמית, א"ב) הופרכו על ידו רובם ככולם. עוד אזכיר, כי הפרקטיקה של "רשימות המניעויות", לפיה אנו פועלים, היא בגדר החמרה עצמית בהשוואה לאמת-המידה שנקבעה בחוק ובפסיקה לפסלותו של שופט מלשבת בדין, אשר מוגדרת כ"חשש ממשי למשוא פנים"... מכל מקום, דומה כי המשיב 2 (השופט עמית, א"ב) ממילא לא חרג מהפרקטיקה הנהוגה בעניין זה, לא כל שכן מאמות המידה הקבועות בדין".
בנוגע לטענות כי עמית הסתתר תחת שם משפחתו הקודם בכל הקשור לנכס של משפחתו בתל אביב, כתב השופט שטיין: "סבורני כי חשד זה מתפוגג נוכח השימוש אשר נעשה, בזמן אמת, בשמו העכשווי של המשיב 2 – יצחק עמית – בהקשרים אחרים הקשורים לטיפול בנכס בתל אביב. כמו כן, המשיב 2 הסביר כי השימוש שנעשה בשמו הקודם בהסכם הקומבינציה הקשור לנכס בתל אביב נבע מהצורך לקיים התאמה עם שמו הרשום במרשם המקרקעין. לא זו אף זו: עיון בהסכם הקומבינציה מעלה כי היה זה אחיו של המשיב 2 שהוסיף את חתימתו לצד השם 'גולדפריינד יצחק' מכוחו של ייפוי-כוח נוטריוני כפי שגם נכתב במפורש בהסכם".
השופט שטיין הוסיף והתייחס לחריגות הבנייה המיוחסות לשופט יצחק עמית: "המשיב 2 קיבל היתר חריג ממוסד התכנון המוסמך, אשר השיב, כפי שהשיב, לפנייתה של העותרת. בהקשר זה, העותרת אינה מפרטת בעתירתה את טיבה של אותה חריגה שאושרה, וממילא אינה טוענת כי האישור שניתן למשיב 2 חורג מהפרקטיקה המקובלת ביחס לחריגות בניה דומות באותו יישוב".
השופט שטיין קבע כי לאור כל האמור, ו"בנסיבות אלו, ואחרי שלא נמצא שמץ של פליליות בהתנהלות המשיב 2, רשאית היתה הוועדה ליתן משקל ממשי לדחיפּות במינויו של נשיא לבית המשפט העליון".
בנוגע לאמון הציבור בבתי המשפט, השופט שטיין מתח ביקורת חריפה על פרסומים "בלתי מחמיאים" על שופטים וקבע כי "במציאות של ריבוי אמונות ודעות, פרסום שמעוות את החלטתו או את פסק דינו של שופט או שופטת מתקבל לעתים בציבור כאמת לאמיתה; וכך הוא גם לגבי פרסום בלתי מחמיא אודות התנהלותו של שופט. כל אלה פוגעים באמון הציבור במערכת המשפט ללא הצדקה".