בית המשפט המחוזי קבע: רופאי בית החולים שיבא ידעו על האפשרות שתאומות מחוברות זו לזו עוד במהלך ההיריון, אך הציגו להורים תמונה מרגיעה של "פגם שולי".
רק בחדר הלידה התברר להורים שבנותיהם מחוברות במעיים, ותוך שעות מלידתן נלקחו לניתוח הפרדה דחוף. מאז לידתן לפני 25 שנים, עברו התאומות עשרות ניתוחים וסובלות ממומים מורכבים. "אילו היינו יודעים את האמת, היינו שוקלים להפסיק את ההיריון", העידה האם. כעת פסק בית המשפט: בית החולים ישלם פיצויים בסך כולל של 11,640 מיליון שקלים כולל שכר טרחה לעורך הדין.
על פי פסק הדין, האב "הוזעק לבית החולים ולראשונה התבשר כי נולדו לו תאומות סיאמיות והוא נדרש לחתום על טופס הסכמה לניתוח הפרדה. תוך מספר שעות נכנסו התובעות לניתוח, הראשון מבין רבים בחייהן".
במהלך ההיריון, התגלו ממצאים חריגים בבדיקות האולטרסאונד. למרות שבדיונים פנימיים של הרופאים עלה חשד לתאומות סיאמיות, הרופאים הרגיעו את ההורים וטענו שמדובר בבקע טבורי קל שניתן לתקן בניתוח פשוט. כפי שנכתב בפסק הדין: "הרופא הרגיע את האם וציין שראה כליות ושלפוחית שתן תקינות... וביחס לרקמה האקוגנית שנצפתה בחבל הטבור קבע שזו רקמת מעי שנדחקה מחוץ לבטן מבעד לבקע טבורי... וחזר ואמר שזהו פגם שולי הניתן לתיקון לאחר הלידה".
מצבן הרפואי של התאומות כיום מורכב ביותר. התאומה הראשונה סובלת מ"מעי גס קצר והיעדר פי טבעת הפוגעים בתהליך העיכול וההפרשות" ונאלצה לעבור ניתוח קולוסטומיה. היא סובלת מבעיות במערכת השתן, כליה שאינה במקומה, ומערכת רבייה לא תקינה. התאומה השנייה נותרה ללא מעי גס, סובלת משיתוק מוחין קל, קשיי הליכה, בעיות ראייה, וקשיי למידה. שתיהן סובלות מבעיות נפשיות קשות.
בעדותן בבית המשפט, תיארו התאומות חיים מלאי קשיים. התאומה הראשונה העידה כי היא "עובדת באופן חלקי באקי"ם... רוב היום נמצאת בבית, אינה אוכלת עם חברות במסעדות למעט עם מדריכה ואינה יוצאת לדייטים." התאומה השנייה נאלצה לעזוב את לימודי החינוך לאחר שמרציה "סברו כי לא תוכל לעבוד עם ילדים" והיא אף אינה יכולה "לחצות כביש לבד".
השופטת קבעה כי בית החולים התרשל כשלא שיתף את ההורים בחשדות שעלו. על פי פסק הדין: "חובתו של הרופא היתה לגלות להורים את מלוא המידע והסיכונים, ובפרט על רקע הנסיבות והחששות בעטין פנתה אליו, ועל רקע הממצאים שנמצאו".
בית המשפט דחה את טענת בית החולים כי לא ניתן היה לזהות את החיבור הסיאמי בשל קיומה של מחיצה בין העוברים. השופטת קבעה כי "גם חיבור בחבל הטבור בעת שקיימת מחיצה הינו נדיר... על כן היו צריכים ליידע את ההורים בכל האבחנות האפשריות, בפרט כשאבחנות אלו עלו בישיבות רופאים".
ההורים, שהיו מודעים לסיכונים, ביקשו מספר פעמים לשקול הפסקת היריון. הרופא עצמו אישר בעדותו כי "ידע שהאם אכן ביקשה להפסיק את ההיריון." בית המשפט קבע כי אילו היו ההורים מיודעים במלוא החשדות, קיים "סיכוי סביר שההורים היו מחליטים לבצע הפסקת הריון".
הפיצוי המשמעותי שנפסק (4.6 מיליון שקלים לתאומה הראשונה ו-5.1 מיליון שקלים לתאומה השנייה) משקף את חומרת הפגיעה ואת ההשלכות ארוכות הטווח על חייהן. הסכום כולל פיצוי עבור הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', אובדן כושר השתכרות, וכן פיצוי בגין כאב וסבל משמעותי.