טכנאי שיניים בן 60 הגיע לפני כארבע שנים למרפאת שיניים, כאחד הלקוחות של המעבדה, בכדי למסור עבודה שביצע. במהלך ביקורו במקום התפתח ויכוח חריף עם מנהל המרפאה, תוך שעלו טענות על איכות העבודה שביצע.
לטענת הטכנאי, הוויכוח הותיר אותו במצב נפשי קשה. הוא היה מבוהל ולחוץ, התקשה להירדם באותו ערב, וסבל מסחרחורות, חולשה בידיים וברגליים ותחושת תשישות. למחרת, פנה לקופת החולים והתלונן על חוסר תחושה בגפיו, חולשה כללית וקושי בשליטה מוטורית.
בעקבות מצבו, הופנה לבית החולים, שם אושפז במחלקת שבץ מוחי. במהלך האשפוז התקשה לשלוף מילים, סבל מסחרחורות ואי יציבות, ותפקודו הידרדר. בדיקות הדמיה שנערכו לו העלו כי הוא סובל מהיצרות של אחד העורקים המובילים למוח, מה שגרם לאיטיות בחשיבה, פגיעה בזיכרון, ירידה ביכולת הדיבור והכתיבה וליקויים נוספים. לאחר אבחון האירוע המוחי, הוחלט לבצע צנתור מוחי בעורק הפגוע.
בא כוחו של הטכנאי, עו"ד אלישר פיינגרש ממשרד מרקמן טומשין ושות', הגיש תביעה לביטוח הלאומי בבקשה להכיר באירוע המוחי כתאונת עבודה. הביטוח הלאומי דחה את הבקשה, ובעקבות כך הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר מינה מומחה רפואי מטעמו לבחינת הקשר בין האירוע החריג בעבודה לבין מצבו הרפואי.
המומחה הרפואי קבע כי הטכנאי סבל מגורמי סיכון לאירוע מוחי, בהם לחץ דם גבוה והפרעה בחילוף השומנים בדם. עם זאת, נקבע כי הוויכוח החריף שהתרחש יום קודם לכן בעבודתו היה הטריגר להתפרצות האירוע המוחי. בנוסף, הדגיש המומחה כי אילולא האירוע החריף בעבודה, ייתכן שהאירוע המוחי כלל לא היה מתרחש או שהיה נדחה למועד מאוחר יותר.
חוות הדעת התבססה על מחקרים רפואיים שהצביעו על קשר אפשרי בין מצבי לחץ קיצוניים לבין החמרה במחלות כלי דם מוחיים. כמו כן, הובאו מקרים דומים מהספרות הרפואית המחזקים את ההנחה כי לחץ נפשי עלול להוות זרז לאירועים מוחיים, בעיקר בקרב אנשים עם רקע רפואי הכולל גורמי סיכון ידועים.
בהתאם לקביעת המומחה, הביטוח הלאומי שינה את עמדתו והכיר בקשר הסיבתי בין הוויכוח החריף לבין האירוע המוחי, וקבע כי מדובר בתאונת עבודה. בעקבות הודעת הביטוח הלאומי, השופטת ערמונית מעודד מבית הדין לעבודה נתנה לה תוקף של פסק דין, ופסקה כי על הביטוח הלאומי לשלם לטכנאי השיניים הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים. כעת, צפוי הטכנאי להתייצב בפני ועדה רפואית שתקבע את שיעור נכותו. בהתאם להחלטת הוועדה, הוא עשוי להיות זכאי לקבלת גמלה חודשית לכל ימי חייו.