החקירה אינה ממוקדת רק ברף הפלילי התחתון, בעבירות כגון הפרת אמונים, אלא גם בעבירות חמורות יותר הכוללות פגיעה בביטחון המדינה. בשל כך, הוחלט שמשטרת ישראל לא תחקור לבדה את הפרשה, אלא השב"כ יהיה מעורב בחקירה תוך שימוש במלוא עוצמתו, עוצמה שהמשטרה לא מחזיקה.
החשש העיקרי אינו בגלל פרשת קטארגייט, אליה מתייחסים בלשכת ראש הממשלה בזלזול מתוך אמונה כי אין בה היבט פלילי, אלא מכיוון שכולם יודעים איך חקירה מתחילה אבל לא יודעים איך היא מסתיימת. למשל, תיק 1000 בו נתניהו עומד כיום לדין החל בכלל בשל הליך חקירה אחר המכונה "תיק 1000 הישן".
לא מעט עיתונאים כתבו כי עצם פתיחת החקירה בפרשת קטארגייט נגד נתניהו מסנדלת את האפשרות לפטר את ראש השב"כ. אני לא נכנס לשאלה אם ראש שב"כ צריך להתפטר, קטונתי. מה שכן אני יודע, זה שאי אפשר להיות עם חרב פיטורין מעל הראש, לפתוח בחקירה נגד סביבתו של האדם המוסמך לפטר אותך - ואז להשתמש בעצם החקירה בכדי לזעוק מרה בנוגע לניגוד עניינים ולטעון כי לא ניתן לפטר אותך בשל כך.
החקירה נגד סביבת בן גביר נגמרה בקול ענות חלושה, למרות העמדה הברורה של ראש צוות החקירה לגבי בן גביר שבלם את מינויה למפקדת תחנה. גם החקירה נגד נתניהו עצמו בפרשת המסמכים המסווגים ושינוי הפרוטוקולים לא התפתחה לכדי כלום. האם בגלל עצם החקירה צריך להגביל את נבחרי הציבור מלממש תוכניות שנהגו לפני - ובדגש על המילה לפני - ההחלטה לפתוח בחקירה?
אם נקבל את העמדה המסוכנת הזאת, נעודד כל גורם בעל סמכות חקירה להגיב לפרסום תוכניות נגדו לפתוח בחקירות בכדי לבטח את עצמו מקידום המהלך שמקודם נגדו - גם אם מאחורי החקירה אין כלום ושום דבר. אני מדגיש שוב: קטונתי מלהכריע האם צריך לפטר את ראש השב"כ או לא - אך העמדה כי אם נפתחה חקירה על ידי השב"כ, לאחר פרסום הרצון לפטר את ראש השב"כ, ובגלל החקירה לא ניתן לקדם את פיטוריו שתוכננו עוד בטרם פתיחת החקירה, היא עמדה מסוכנת שתהפוך אותנו למדינת משטרה, עמדה שתעודד חקירות שווא, עמדה מנוגדת לכל היגיון - ומעל הכל, עמדה לא דמוקרטית בעליל.
התרעות פיקוד העורף