החלטת היועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה בפרשת קטארגייט הכתה עמוק בבטן הרכה של לשכת ראש הממשלה. כמה מיועציו הקרובים יותר של נתניהו היו בקשרים כאלה ואחרים עם קטאר, המדינה המוסלמית שמממנת את חמאס, והעניקו לה שירותים.
החקירה אינה ממוקדת רק ברף הפלילי התחתון, בעבירות כגון הפרת אמונים, אלא גם בעבירות חמורות יותר הכוללות פגיעה בביטחון המדינה. בשל כך, הוחלט שמשטרת ישראל לא תחקור לבדה את הפרשה, אלא השב"כ יהיה מעורב בחקירה תוך שימוש במלוא עוצמתו, עוצמה שהמשטרה לא מחזיקה.
בלשכת ראש הממשלה ישנו חשש כי מעורבותה הישירה של היועצת המשפטית לממשלה בחקירה, תאפשר לחקור את נתניהו ביתר קלות. כפי שפורסם לראשונה במעריב בחודש נובמבר האחרון, כאשר התקיימה חקירה בלשכת נתניהו בקשר לשינוי פרוטוקולים והדלפת מסמכים מסווגים, היועמ"שית אישרה לבצע פעולות חקירה נגד נתניהו עצמו. החשש הוא כי הדבר יקרה גם כעת.
החשש העיקרי אינו בגלל פרשת קטארגייט, אליה מתייחסים בלשכת ראש הממשלה בזלזול מתוך אמונה כי אין בה היבט פלילי, אלא מכיוון שכולם יודעים איך חקירה מתחילה אבל לא יודעים איך היא מסתיימת. למשל, תיק 1000 בו נתניהו עומד כיום לדין החל בכלל בשל הליך חקירה אחר המכונה "תיק 1000 הישן".
היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט נתן אישור לחקור את נתניהו בתיק 1000 הישן, וזה התפתח לפרשה אחרת בתיק 1000 החדש אשר התפתח לכדי כתב אישום. בין התביעה להגנה ישנה מחלוקת עקרונית האם החקירה בתיק 1000 החדש הייתה חוקית כשנסמכה על אישור חקירה בתיק 1000 הישן, אשר נגמר בלא כלום. הנקודה היא כי עצם פתיחה בחקירה, במיוחד לאור תחושתו של נתניהו כי המערכת המשפטית רודפת אותו, גורמת לחששות.
לא מעט עיתונאים כתבו כי עצם פתיחת החקירה בפרשת קטארגייט נגד נתניהו מסנדלת את האפשרות לפטר את ראש השב"כ. אני לא נכנס לשאלה אם ראש שב"כ צריך להתפטר, קטונתי. מה שכן אני יודע, זה שאי אפשר להיות עם חרב פיטורין מעל הראש, לפתוח בחקירה נגד סביבתו של האדם המוסמך לפטר אותך - ואז להשתמש בעצם החקירה בכדי לזעוק מרה בנוגע לניגוד עניינים ולטעון כי לא ניתן לפטר אותך בשל כך.
היכולת לקבל את הטענה הזאת מסוכנת מאוד. כאשר השר לביטחון לאומי לשעבר איתמר בן גביר קרא לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, נפתחה חקירה נגד סביבתו בגין חלוקת נשקים בניגוד לדין - ונטענה אותה טענה בדיוק: בגלל החקירה, בן גביר לא יכול לפעול לפיטורי היועמ"שית כי ישנו ניגוד עניינים. אגב, מוזר איך העובדה ששמו בראשות צוות החקירה, ב"מקרה", קצינה שבן גביר סרב לקדם ומאז היא עוינת אותו - כאילו אין עוד קצינים במשטרת ישראל - והעובדה הזאת לא נחשבת לניגוד עניינים בעיני אותם אנשים בדיוק.
החקירה נגד סביבת בן גביר נגמרה בקול ענות חלושה, למרות העמדה הברורה של ראש צוות החקירה לגבי בן גביר שבלם את מינויה למפקדת תחנה. גם החקירה נגד נתניהו עצמו בפרשת המסמכים המסווגים ושינוי הפרוטוקולים לא התפתחה לכדי כלום. האם בגלל עצם החקירה צריך להגביל את נבחרי הציבור מלממש תוכניות שנהגו לפני - ובדגש על המילה לפני - ההחלטה לפתוח בחקירה?
אם נקבל את העמדה המסוכנת הזאת, נעודד כל גורם בעל סמכות חקירה להגיב לפרסום תוכניות נגדו לפתוח בחקירות בכדי לבטח את עצמו מקידום המהלך שמקודם נגדו - גם אם מאחורי החקירה אין כלום ושום דבר. אני מדגיש שוב: קטונתי מלהכריע האם צריך לפטר את ראש השב"כ או לא - אך העמדה כי אם נפתחה חקירה על ידי השב"כ, לאחר פרסום הרצון לפטר את ראש השב"כ, ובגלל החקירה לא ניתן לקדם את פיטוריו שתוכננו עוד בטרם פתיחת החקירה, היא עמדה מסוכנת שתהפוך אותנו למדינת משטרה, עמדה שתעודד חקירות שווא, עמדה מנוגדת לכל היגיון - ומעל הכל, עמדה לא דמוקרטית בעליל.