מינוי הנציב עד כה היה בידי הוועדה לבחירת שופטים, בכובעה כוועדה לבחירת הנציב. מי שהיה יכול להציע את המועמדים לתפקיד היו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון ביחד. ללא הסכמה בין השניים, לא ניתן להעלות מועמד לתפקיד. מכיוון ששר המשפטים לוין הודיע כי אין בכוונתו להכיר בשופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון ואין הוא מתכוון לעבוד עימו - אין היום נציב תלונות ציבור על שופטים.
המצב בו לנשיא בית המשפט העליון יש וטו על מי יעמוד בראש המערכת שתעביר ביקורת על השופטים לא היה מקובלת על הקואליציה. הרפורמה המשפטית בהחלט כללה כוונה לשנות את המצב, ולהפקיע את הווטו של השופטים בנוגע לשאלה מי יעביר עליהם ביקורת. השינוי, מבחינת הקואליציה, היה נצרך הרבה יותר לאחר מינוי השופט עמית לנשיא והחלטת הקואליציה שלא להכיר בו כנשיא.
המצב היה דומה גם בטרם מונה עמית לתפקיד הנשיא. בשל כך, כאשר פורסמו ידיעות המטילות דופי בהתנהלותו של עמית בטרם מינויו לנשיא - לא היה נציב שאפשר היה לפנות אליו ולהתלונן בנושא ולא הייתה אפשרות לדרוש משופטי בג"ץ, שהורו על כינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא העליון, לעכב את הבחירה עד להכרעתו של הנציב.
השינוי בהרכב הועדה
מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים שהייתה בוחרת את הנציב היו שלושה שופטים ושני חברי לשכת עורכי הדין, כאשר לנשיא בית המשפט העליון היה וטו - כל זה נעלם. חברי לשכת עורכי הדין בחוץ, וכך גם השופטים עם הווטו על זהות הנציב. הכוח שנשאר אצל השופטים הוא שני נציגים שהם שופטים לשעבר אשר ייבחרו בשני פורומים שונים. מדובר במהלך דרמטי ביותר.
הדרמה מתעצמת כשבוחנים את הרכב הוועדה. נתחיל מהסוף: הסנגור הארצי באופן מובנה ירצה נציב ביקורתי ככל האפשר. הרבנים הראשיים ירצו נציב שיהיה נגד בתי המשפט, אבל לא נגד הדיינים ולכן זהות הדיין בדימוס, שיהיה חבר בוועדה - ככל הנראה תהיה תואמת לכך. בוועדה יהיו בסך הכל שני נציגים לשופטים, וגם הם יפוצלו: אחד ייבחר על ידי שופטי העליון ואחד ייבחר על ידי נשיאי בתי המשפט המחוזיים. מעבר לכך יהיו בוועדה חבר כנסת ושני שרים. בהרכב הנוכחי של הקואליציה, השופטים נמצאים במיעוט קטסטרופלי.
התרעות פיקוד העורף