השופט יוסף אלרון הורה היום (ראשון) לכנסת להסביר מדוע לא יבוטל החוק החדש ברפורמה המשפטית, במסגרתו שונה הרכב הוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים, באופן שנותן לפוליטיקאים שליטה כמעט מלאה בבחירת הנציב אשר מעביר הביקורת על השופטים.
בקשת התנועה לאיכות השלטון להוציא צו ביניים שיקפיא את החוק, נדחתה על ידי השופט אלרון. בנוסף, השופט אלרון בחר שלא להעביר את התיק לפני הרכב, אלא קבע כי "לאחר הגשת התגובה" מטעם הכנסת, "תתקבל החלטה באשר להמשך הטיפול בעתירה".
עד כה הייעוץ המשפטי של הכנסת הגן בבג"ץ באופן עקבי על החלטות המחוקק, תוך התנגדות לביטול חוקים. המצב כעת לא צפוי להיות שונה. יש לציין שהעתירה מכוונת נגד הכנסת, ועדת חוקה והיועצת המשפטית של הכנסת, כך שסוגייה של ייצוג נפרד ככל הנראה אינה רלוונטית.
כזכור, מינוי הנציב עד כה היה בידי הוועדה לבחירת שופטים, בכובעה כוועדה לבחירת הנציב. מי שהיה יכול להציע מועמדים לתפקיד היו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון ביחד. ללא הסכמה בין השניים, לא ניתן היה להעלות מועמד לתפקיד. מכיוון ששר המשפטים יריב לוין הודיע כי אין בכוונתו להכיר בשופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון ואין הוא מתכוון לעבוד עימו - אין היום נציב תלונות ציבור על שופטים.
המצב בו לנשיא בית המשפט העליון יש וטו על מי יעמוד בראש המערכת שתעביר ביקורת על השופטים לא היה מקובלת על הקואליציה. הרפורמה המשפטית בהחלט כללה כוונה לשנות את המצב, ולהפקיע את הווטו של השופטים בנוגע לשאלה מי יעביר עליהם ביקורת. השינוי, מבחינת הקואליציה, היה נצרך הרבה יותר לאחר מינוי השופט עמית לנשיא והחלטת הקואליציה שלא להכיר בו כנשיא.
המצב היה דומה גם בטרם מונה עמית לתפקיד הנשיא. בשל כך, כאשר פורסמו ידיעות המטילות דופי בהתנהלותו של עמית בטרם מינויו לנשיא - לא היה נציב שאפשר היה לפנות אליו ולהתלונן בנושא ולא הייתה אפשרות לדרוש משופטי בג"ץ, שהורו על כינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא העליון, לעכב את הבחירה עד להכרעתו של הנציב.
באופן כללי, האינטרס של הקואליציה הוא שיהיה מי שיעביר ביקורת אפקטיבית ככל הניתן על השופטים. וכך, כאשר כל האינטרסים התחברו ביחד - עבר לאחרונה החוק לשינוי הרכב הוועדה שתבחר את נציב תלונות הציבור על שופטים, וסמוך לאחר מכן התנועה לאיכות השלטון הגישה לבג"ץ עתירה נגד החוק.
זה ההרכב החדש של הוועדה שתבחר את נציב תלונות הציבור על השופטים הבא: שר המשפטים, שר העבודה, חבר כנסת שתבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה, שופט בדימוס שיבחרו שופטי בית המשפט העליון, שופט בדימוס שיבחרו הנשיאים של בתי המשפט המחוזיים, דיין בדימוס שיבחרו שני הרבנים הראשיים לישראל והסניגור הציבורי הארצי.
מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים שהייתה בוחרת את הנציב היו שלושה שופטים ושני חברי לשכת עורכי הדין, כאשר לנשיא בית המשפט העליון היה וטו - כל זה נעלם. חברי לשכת עורכי הדין בחוץ, וכך גם השופטים עם הווטו על זהות הנציב. הכוח שנשאר אצל השופטים הוא שני נציגים שהם שופטים לשעבר אשר ייבחרו בשני פורומים שונים. מדובר במהלך דרמטי ביותר.