על פי כתב האישום, שני הנאשמים הציגו בפני המתלונן מצג שווא לפיו ברשותם סרטון המתעד אותו באקט מיני עם גבר אחר, ואיימו שיפיצו את הסרטון בקרב בני משפחתו אם לא ישלם להם תחילה 5,000 שקלים, ובהמשך 7,000 שקלים. בפועל, לא היה קיים כלל סרטון כזה, אך האיום גרם למתלונן לחשוש לפגיעה במשפחתו ובשמו הטוב.
לפי התסקיר, המתלונן היה קרוב משפחה של אשתו ובעבר ביצע אצלו עבודות גינון אך לטענתו, המתלונן הלין את שכרו. הסחיטה נבעה ממניע של נקמה על רקע זה. כאשר הנאשם סיפר על כך לחברו, זה הציע לו לסחוט את המתלונן כדי להפחידו.
נציג התביעה טען בדיון כי הנאשמים פגעו בערכים המוגנים שעניינם "הגנה על גופו, כבודו, פרטיותו ושלוות נפשו של הקורבן, כמו גם בחופש הפעולה והבחירה של הפרט ובשלום הציבור בכללותו". הסנגורים טענו כי מדובר היה באירוע קצר ביותר, שבפועל לא היה סרטון ולא התקבל כסף. עוד הודגש גם כי הסרטונים לא הופצו.
בפסיקתה, ניתחה השופטת תדמור-זמיר את מגוון המקרים הדומים בפסיקה, והדגישה כי "עבירה של סחיטה באיומים פוגעת בביטחונו האישי, בחירותו ובפרטיותו של מושא הסחיטה וחותרת תחת מרקם החיים החברתי התקין, הסדר הציבורי והוודאות". היא הוסיפה כי "כאשר מדובר בסחיטה על רקע מיני, נלווית למעשים חומרה יתרה ומידת הפגיעה בערכים המוגנים מתעצמת".
השופטת נתנה דעתה לכך שהנאשמים סחטו את המתלונן על רקע מיני, לאחר תכנון מוקדם ומתוך מטרה לנקום בו. עוד ציינה כי העבירה בוצעה בצוותא, מה שמוסיף לה נופך של חומרה. מנגד, נתנה דעתה לכך שאין מדובר במעשה מתוחכם ושהסחיטה לא נשאה פרי.
התרעות פיקוד העורף