לאחר כחצי שנה, שופטי בג"ץ פרסמו את נימוקיהם לפסק הדין במסגרתו הם הורו לעיריית תל אביב לאפשר קיום של תפילת כל נדרי ותפילת נעילה בשטח ציבורי בתל אביב, כולל מחיצה המפרידה בין גברים ונשים במרחב הציבורי. השופטים הוציאו פסק דין חלקי שאיפשר את התפילות ביום כיפור האחרון, וכעת, כאמור, הם מפרסמם את נימוקיהם להחלטה.
השופט יחיאל כשר כתב כי "החלטת העירייה לדחות את בקשת העמותה לקיים את האירוע בכיכר דיזנגוף, התקבלה בסמכות", אך הוסיף כי "אל מול האינטרס החשוב העומד בבסיס החלטת העירייה לאסור את קיום האירוע, ככל שתוצב בו מחיצה לצורך הפרדה מגדרית, עומדים האינטרסים והזכויות של ציבור התושבים המעוניין בקיום האירוע בו מדובר – תפילה ביום כיפור – בהפרדה מגדרית, שכן זוהי הדרך של קיום מצוות דתם".
בהמשך השופט כשר הסביר כי מדיניות העירייה לאפשר לקיים אירועי תפילה ללא הפרדה, כמו תפילה רפורמית, בעוד תפילה בהפרדה הנדרשת על ידי היהדות האורתודוקסית "מעבירה מסר קשה לציבורים אשר על פי מסורתם מתפללים בהפרדה מגדרית, לפיו אופן התפילה הנהוג בקהילותיהם מימים ימימה הינו פסול, בעוד שהאופן שבו נוהגות קהילות אחרות לקיים את תפילותיהן הינו ראוי. בכך יש משום פגיעה קשה ברגשות הציבור הדתי הנוהג להתפלל בהפרדה מגדרית, ובזכותם לכבוד".
"עמדתה הברורה של העירייה, מגלמת העדפה עקרונית, גורפת ומוחלטת, של השמירה על אי-הפרדה מגדרית במרחב הציבורי על פני כל שיקול אחר ותהיינה הנסיבות אשר תהיינה. נאמנה להעדפה עקרונית מוחלטת וגורפת זו, מבהירה העירייה כי תהיה מוכנה לאפשר תפילה מאורגנת במרחב הציבורי אולם זאת כל עוד באירוע לא תהיה הפרדה בין נשים לגברים", נכתב בפסק הדין.
השופט יחיאל כשר תקף את התנהלות עיריית תל אביב: "נראה כי הפגיעה הברורה שיש באמור במי שמבקשים לקיים תפילה יהודית אורתודוקסית, ובזכותם לשוויון, לא נשקלה כלל על ידי העירייה, ובמהלך הדיון שבפנינו אף ניתנה התשובה לפיה אין לעירייה דבר כנגד תפילה אורתודוקסית כל עוד לא תתקיים תוך הפרדה בין נשים וגברים, תשובה אשר דומה שמיותר להבהיר מדוע אינה יכולה להישמע".
עוד הוסיף השופט כשר: "במהלך הדיון שאלתי את בא-כוח העירייה, מה הייתה לדעתו התייחסותו של הציבור בישראל לו היינו שומעים כי עיריית לונדון למשל, אימצה מדיניות לפיה היא אינה מוכנה לאפשר תפילות מאורגנות בכיכר מרכזית בה, אולם מוכנה היא לאפשר תפילות מאורגנות בפארק סמוך. ברם, על פי אותה מדיניות, האפשרות האמורה פתוחה לנוצרים, לבודהיסטים ואפילו ליהודים רפורמים או קונסרבטיביים, אך אין היא פתוחה לתפילה יהודית אורתודוקסית. זאת, מהטעם שהתפילה היהודית האורתודוקסית נעשית תוך הפרדה בין נשים לגברים ועיריית לונדון מוכנה לגלות סובלנות לתפילה שכך נערכת, כל עוד הינה נעשית שלא לעין הציבור, ואין היא מוכנה לגלות סובלנות דומה כאשר כך נעשה בפרהסיה. תשובה לשאלתי דלעיל לא ניתנה, והיא גם לא השפיעה על טיעוניה של העירייה".
השופט כשר המשיך לתקוף את התנהלותה של עיריית תל אביב: "לא נותר אלא לשאול מה אירע להם, לפרנסיה מרובי הזכויות של העיר העברית הראשונה, שנעלם מעיניהם עד כמה בעמדתם יש קושי ופגיעה בציבור משמעותי הניצב בפני אמירה לפיה התפילה באופן שבו התפללו אבותיו ואבות אבותיו, יש בה פגם, ולכן נאסר לקיים אותה לעיני הציבור. זאת, גם כאשר המבוקש מתייחס ליום הקדוש ביותר בשנה לדת היהודית, ועוד לפני שהזכרנו את הימים הקשים, לאומה כולה, בהם נדון העניין".
השופט דוד מינץ תקף את התנהלותה של עיריית תל אביב גם כן: "השיקול היחיד שעמד לנגד עיניה בקביעת מדיניותה, הוא השמירה על אי-הפרדה מגדרית במרחב הציבורי שלה. העירייה לא נתנה משקל ולּו קל שבקלים לזכויותיהן לשוויון ולחופש פולחן של הקבוצות הדתיות הנוהגות לקיים תפילה בהפרדה מגדרית, כמו גם לפגיעה הקשה שמגלמת מדיניותה בזכויות אלה".