עשרים ושניים ימים, עשרות שעות עדות, מאות עמודי פרוטוקול, אבל גם אחרי שנתניהו סיים את שלב העדות הראשית בתיק 4000, השאלה שנותרה תלויה באוויר היא האם בנימין נתניהו הוא נבחר ציבור שדאג לתקשורת הוגנת כלפיו, או פוליטיקאי שזיהה הזדמנות, נקשר בעסקה מושחתת, והפעיל את מנגנון השלטון לטובת אינטרסים פרטיים?
תיק 4000, הידוע גם בשם "פרשת בזק-וואלה" אינו עוסק רק בקשר שבין הון, שלטון ועיתון, אלא בשאלה עמוקה בהרבה: האם שוחד פוליטי יכול ללבוש תחפושת של סיקור תקשורתי?
הפרקליטות: כך נראה "תן וקח"; ההגנה: הסיקור שלילי ולכן אין שוחד
לפי כתב האישום, מדובר במערכת יחסים אינטנסיבית, כמעט סימביוטית, בין ראש הממשלה ובין איל תקשורת. מהצד האחד, רגולציה בשווי מאות מיליונים, שינויים מהירים בהיתרים, מינויים נוחים אצל הרגולטור, ומהצד השני דרישות חוזרות ונשנות לסיקור אוהד באתר "וואלה" שבשליטת אלוביץ', שהתקבלו, לעיתים בשעה, לעיתים בדקות.
התביעה מצידה אינה צריכה להוכיח שנחתמה עסקת שוחד במרתף חשוך. היא טוענת להסכמה משתמעת, להבנה הדדית. "אני אתן לך בזק – אתה תיתן לי וואלה". על פי גרסת המדינה, החל מ-2012 נרקמה מערכת יחסים מושחתת, שבמסגרתה נתניהו ובני משפחתו שלחו עשרות דרישות לשינוי סיקור – ומנגד, קודמו עסקאות רגולטוריות שהצילו את יורוקום מקריסה.
נתניהו עלה לדוכן העדים לאחר הכנה יסודית של עורך דינו עמית חדד וקודמו בתפקיד עו"ד בעז בן צור, עם מטרה ברורה: לפרק את יסודות השוחד. על דוכן העדים טען נתניהו כי לא הייתה טובת הנאה שכן "וואלה" לא היה אתר אוהד, אלא עוין. יתרה מכך, נתניהו הכחיש קיומה של עסקה, או של הבנה, או של אפילו קריצה. סך הכול, כך נטען, מדובר ביחסים מקובלים ורגילים בין לשכת ראש ממשלה לבין גוף תקשורת. אולי קצת לוחצים, אולי קצת מבקשים, אבל בוודאי לא מבצעים.
כאן מתחדדת השאלה המשפטית: האם עצם הרצון להשפיע על הסיקור, גם אם בפועל לא התקבל סיקור חיובי, מספק לביסוס עבירת שוחד? הפסיקה קובעת ש"טובת הנאה" יכולה להיות גם תדמיתית. אבל האם כל פוליטיקאי שמנסה לשכנע עיתונאי עובר על החוק? נחזור ונציין כי הרכב השופטים כבר המליץ לפרקליטות למחוק את סעיף השוחד מכתב האישום. האם עדותו הראשית של נתניהו גרמה לשופטים לחזור בהם מעמדתם? התשובה היא ככל הנראה שלילית, ובמובן זה עדותו של ראש הממשלה הייתה מוצלחת.
פגישת ההנחיה: ראיה זהב או זיכרון מתעתע?
בליבה של התזה המשפטית בתיק 4000 עומדת מה שמכונה “פגישת ההנחיה”, אותה שיחה חמקמקה שבין בנימין נתניהו לעד המדינה שלמה פילבר, זמן קצר לאחר שזה מונה למנכ”ל משרד התקשורת. לפי כתב האישום, זה היה רגע ההתלכדות שבו הפכה רגולציה לשוחד, ומנכ”ל למדיח. אלא שהשאלה הגדולה היא, האם הפגישה הזו באמת התקיימה? הפרקליטות עומדת על כך שכן, ואפילו בנתונים חסרים: לא יודעים מתי בדיוק, לא יודעים היכן בדיוק, אבל יודעים שזה קרה. הזיכרון של עד המדינה פילבר, מסתבך תחת לחץ: היומנים לא תומכים, האיכונים סותרים, השופטים מהרהרים. נתניהו מצדו מתנער: “לא היה ולא נברא”. ההגנה טוענת שמי שהנחה את פילבר לא היה ראש הממשלה – אלא החוקרים.
האם מדובר בפגישת תדרוך לגיטימית שנופחה לממדי תיאוריה קונספירטיבית? או דווקא בראיית זהב מטלטלת שמתעדת את רגע ההולדה של עסקת שוחד? תלוי את מי שואלים. לעת עתה, מדובר באירוע משפטי, רוחני כמעט, קיים, אך חמקמק. אך האם כל דבר חמקמק, עצם קיומו מוטל בספק? והאם מדובר בספק הסביר הנכסף? כך או כך, חייבים להודות שניתן לכנות את אירוע פגישת ההנחיה, כלשון השר, 'דרדלה'.
ומה עם הצדק?
סנגוריו של נתניהו לא העלו עד עתה טענת "הגנה מן הצדק" שבמקרים נדירים אמנם עשויה להביא לביטול האישום, אך זרעים של טענה כזו נזרעו היטב בעדותו. נתניהו הצביע על מה שתיאר כהטיה שיטתית מצד גורמי האכיפה: החל מהדלפות לתקשורת, דרך לחצים על עדי מדינה, וכלה, לטענתו, בעצם ההחלטה להעמידו לדין על קשרים תקשורתיים שלטענתו אינם שונים מיחסי הון-שלטון-עיתון שהתקיימו גם אצל אחרים. ההגנה בונה מהאמירות האלה נרטיב, לא של חפות בלבד, אלא של רדיפה. אם תבחר בעתיד לנסח זאת כטענה פורמלית, זו תהיה אחת מטענות ההגנה הדרמטיות.
לקראת החקירה הנגדית: רוחות של סתירה
השלב הבא, החקירה נגדית, עשויה להיות שדה מוקשים. אם יש סתירות בגרסה של נתניהו, הן יתפוצצו שם. אם הוא ניסה בעדותו לייפות קשרים, להמעיט בהיכרות, או לברור זיכרונות, כעת יבחנו הדברים. בפרט, התביעה תנסה להראות שהדרישות לשנות סיקור הגיעו בדיוק כאשר עסקאות בזק קיבלו דחיפה. תזמון, יאמרו שם, הוא לא מקרי. הוא הסיגנל לעסקה האסורה.
המשפט הזה לא עוסק רק בשאלה אם נתניהו רצה שיסקרו את פועלו באופן חיובי, הוא עוסק בשאלה אם ראש הממשלה הפך את המדינה לחלק מהקמפיין שלו, ואם כן, זו אינה פוליטיקה, אלו פלילים.
מהתלמוד הבבלי: " לְפוּם גְּמָלָא – שִׁיחְנָא", לפי הגמל -משאו, ככל שהמשרה רמה יותר, כך מידת האחריות גבוהה יותר. עכשיו, נותר לראות אם השופטים ישתכנעו שמדובר בקשר מושחת ומסוכן – או בפוליטיקה מודרנית.
עו"ד גיא שנער, סניגור מומחה בעבירות צווארון לבן, יו"ר ועדת פשיעה בינלאומית בלשכת עורכי הדין