עו"ד סנ"צ בדימוס ניסים דאודי, לשעבר סגן מפקד ימ"ר תל אביב ואחד מבכירי החוקרים של משטרת ישראל, מתייחס בחריפות לגל האלימות במגזר הערבי. לדבריו, מדובר באובדן שליטה שנמשך כבר מספר שנים – הרבה לפני ההסלמה הנוכחית.
"כל הנושא הזה של אובדן שליטה זה לא מהיום", אומר דאודי. "אנחנו מדברים על שלוש־ארבע השנים האחרונות, למעט תקופה מסוימת שנרשמה בה לכאורה ירידה סטטיסטית. אבל המציאות היא שיש כאוס אחד גדול בכל הקשור לטיפול בפשיעה בחברה הערבית. לומר את האמירה השחוקה ש'נחצו כל הקווים האדומים' – זה אפילו מועט מדי ונשמע בנאלי מדי. אם לא תוצג תוכנית סדורה ברמת ממשלת ישראל שתנחה את כלל גורמי האכיפה – לא נוכל לטפל בתופעה הקשה הזאת".
לדברי דאודי, המצב מחייב נקיטת צעדים חסרי תקדים. "הגיעה העת כבר מלפני שנתיים – לא מהיום – שבמקרי קיצון, כמו אלה שאנחנו חווים כעת בפשיעה הערבית, יופעלו גם אמצעים קיצוניים", הוא מדגיש. "אני מזכיר שכבר לפני כשנתיים וחצי דיברו על האפשרות לשלב את שירות הביטחון הכללי (השב"כ) בטיפול בפשיעה הערבית. המקרים האחרונים, במיוחד בחודשיים האחרונים, רק מוכיחים שיש צורך במהלך הזה. לדעתי, על אף העומס הרב שבו מצוי השב"כ בשל אירועי 7 באוקטובר והשלכותיהם, יש להקצות משאבים לטובת הסיוע למשטרת ישראל".
כאשר נשאל האם הוא מתכוון לשילוב השב"כ עצמו או רק לאמצעים של הארגון, השיב דאודי בבירור: "את האמצעים של השב"כ מפעילים אנשי שב"כ – לא משטרת ישראל. ולכן מי שיפעיל אותם צריך להיות השב"כ".
"יש חוקרים טובים – אבל המשטרה קטנה על גודל המשימות"
בניגוד לביקורות אחרות שנשמעות לעיתים על יכולות המשטרה, דאודי מדגיש כי הבעיה אינה באיכות האנושית של החוקרים: "לא, ממש לא. יש חוקרים טובים מאוד במשטרת ישראל. הבעיה היא שהמשטרה הזאת קטנה על המדינה הזאת – בטח ובטח על היקפי הפשיעה, במיוחד במגזר הערבי".
לדבריו, הסיבות לאי־היכולת להתמודד עם המצב אינן נובעות מחוסר מקצועיות, אלא ממגבלות מבניות והיעדר תמיכה ממשלתית:
"יש הרבה מאוד סיבות – רבות מהן כלל לא קשורות למשטרה או למקצועיות שלה, אלא לסביבה שבה היא פועלת. אני יכול למנות את התרבות המקומית, את ההנהגה המקומית והדתית שאינן לוקחות חלק בניסיון לסייע לגורמי האכיפה. גם שיתוף הפעולה עם המשטרה אינו בנורמות ההתנהגות הרגילות. יש עוד הרבה סיבות".
עם זאת, דאודי מדגיש כי למרות הקשיים הפנימיים בתוך החברה הערבית, האחריות בסופו של דבר מוטלת על המדינה: "אני לא יכול לבוא אליהם (לתושבי החברה הערבית – מ"ב) בטענות. בסופו של דבר, מי שאחראי על כל הנושא הזה של טיפול בפשיעה הם גורמי מדינת ישראל – ומשטרת ישראל בראשם".
הוא מוסיף כי "משטרת ישראל, בשל היקפי הפשיעה והמשימות הרבות שיש לה, אל מול הגודל שלה, פשוט לא יכולה להתמודד עם זה. ולכן – בהיעדר תוכנית, אמצעים, הכוונה והנחיה מהממשלה – אני לא רואה פתרון בזמן הקרוב. הדברים האלה ימשיכו. אנחנו כבר רואים שמקרי הרצח נעשים נועזים יותר ויותר – וזה רק בגלל שהעבריינים מבינים שסיכויי ההיתפסות שלהם נמוכים מאוד, במיוחד לאור רמת האכיפה ביישובים הערביים".
דאודי מסכם באזהרה חמורה על מימדי השפעת האלימות: "11 קורבנות בפחות משבוע. תאר לך שבכל שבוע היה נרצח אדם אחד בתל אביב – מה היה קורה אז במדינה? חייבים להשקיע הרבה מאוד משאבים. הגיע הזמן לטיפול חירום – לא סיסמאות".