התובע הזמין לפני פחות משנה מוצרים מאתר האינטרנט של רשת רמי לוי בסכום של 674 שקלים. בהזמנה נקבע כי המשלוח יגיע בין השעות 15:00-17:00. בפועל, ביום הגעת המשלוח בשעה 18:22, שלחה החברה הודעת SMS ללקוח המודיעה על איחור של עד שעה נוספת - כלומר עד 19:20.
למרות זאת, המשלוח הגיע רק בשעה 20:57. התובע ציין בתביעתו כי הוא ואשתו היו מוזמנים באותו ערב לאירוע משפחתי של חנוכת בית באשקלון, אליו לא הצליחו להגיע בשל העיכוב בקבלת המשלוח.
כאשר השליח הגיע לבית התובע, הוא הסביר כי האיחור נבע מעומס גדול על הנהגים והשליחים, ואף המליץ לתובע להגיש תלונה. בעקבות האירוע, פנה התובע לשירות הלקוחות ודרש פיצוי בסך 600 שקלים, אך החברה הציעה תחילה זיכוי על דמי המשלוח בלבד (29.90 שקלים) ולאחר מכן הסכימה לפיצוי של 100 שקלים בלבד, בטענה שהיו "בעיות לוגיסטיקה ותפעול".
לחלופין טענה כי אם ייקבע שלא חל החריג, אין לפסוק יותר מ-600 שקלים בגין האיחור. רשת רמי לוי גם הוסיפה וטענה כי התובע יכול היה מראש להקטין את נזקו ולא לבצע את ההזמנה ליום שבו היה מוזמן לחנוכת בית.
הרשמת קרן כ"ץ דחתה את טענת הנתבעת בנוגע לחריג בחוק וקבעה כי "טענותיה של הנתבעת כי מתקיים החריג הקבוע בחוק הטכנאים נטענו בכלליות ולא פורט מה היו התקלות שהביאו דווקא לאיחור המשלוח של התובע ולא פורט מדוע לא ניתן היה למנען".
בית המשפט הדגיש כי "לא צורפה כל אסמכתא מכל סוג שהוא ולו ראשית ראיה כלשהי להוכחת התקלות וטיבן - לא יומני עבודה של השליח הספציפי, לא דיווחים על פקקים או בעיות תחבורה אחרות. הנתבעת לא טרחה לצרף כלום מלבד הטענה הכללית".
בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע בהחלטתו: "אני סבורה כי לאור עדותו של התובע שלא יכול היה להשתתף באירוע המשפחתי בגלל העיכובים, ועוד הודיעו לו ב-SMS מטעם הנתבעת שיגיעו מקסימום ב-19:20, מהווה הדבר עוגמת נפש".