שבע שנים חלפו מאז אחד האסונות הקשים שידעה בישראל – אסון נחל צפית, בו נספו עשרה בני נוער שיצאו לטיול במסגרת מכינת “בני ציון”. היום (שלישי), התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגזר דינם של יובל כהאן, מנהל המכינה, ואביב ברדיצ’ב, שהיה מדריך במכינה. השניים הורשעו בנובמבר האחרון בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, וכן בשתי עבירות נוספות של גרימת חבלה ברשלנות.
בית המשפט גזר 8 שנות מאסר על מנהל מכינת בני ציון לשעבר יובל כאהן ו-7 שנות מאסר על המנהל החינוכי לשעבר אביב ברדיצ'ב. השניים הורשעו ב-10 עבירות של גרימת מוות ברשלנות, לאחר שתשע נערות ונער נהרגו באסון נחל צפית ב-2018.
הדיון שנקבע ל-7 באפריל נדחה לבקשת צוות ההגנה, והתאריך החדש, 22 באפריל, נקבע בסמוך מאוד ליום השנה השביעי לאסון. מדובר בדחייה נוספת, לאחר ששלושה דיונים קודמים כבר נדחו בעבר. ההכרעה בגזר הדין צפויה לעורר תגובות רבות בקרב המשפחות – שבע שנים של המתנה, כאב וציפייה לצדק, מגיעות היום לנקודת שיא.
כהאן וברדיצ’ב הובילו את תלמידי המכינה לטיול באזור שנמצא תחת התרעה חמורה לשיטפונות, ואף לאחר מותו של נער באותו אזור ביום שלפני הטיול. למרות האזהרות, בחרו לקיים את הטיול – בחירה שגבתה את חייהם של אילן בר שלום, עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, שני שמיר, מעין ברהום, אלה אור, רומי כהן, גלי בללי וצור אלפי.
תחילה, הואשמו השניים בעבירות חמורות בהרבה – המתה בקלות דעת, סעיף שיכול להוביל לעד 12 שנות מאסר. אולם, במהלך ההליך המשפטי הופחתה חומרת האישומים, ובסופו של דבר הורשעו בעבירה שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנות מאסר בלבד לכל אחד מהמקרים.
במהלך הדיון האחרון בתיק, הרוחות סערו באולם כאשר עורכי הדין של כהאן וברדיצ’ב ניסו להציג לבית המשפט מסמכים מההליך האזרחי, לפיהם משפחות הקורבנות קיבלו פיצויים.
באות כח המשפחות, עורכות הדין גלית רוטנברג, דנה קאופמן ורוני רוזנפלד ממשרד גולדפרב גרוס זליגמן מסרו בתגובה: בהכרעת הדין קבע בית המשפט אמירה נחרצת, לפיה המוות של 9 הנערות והנער בנחל צפית לא היה משמיים אלא מבני אדם - הנאשמים. המשפחות האמינו שאמירה נחרצת זו תמצא ביטוי גם בגזר דין הולם, אך למרבה הצער והתדהמה גילו היום המשפחות, לאחר 7 שנים של עינוי דין ועינוי נפש מתמשך, שהחיים של כל אחת ואחד מילדיהם שווים פחות משנת מאסר אחת.
כל אחת ואחד מהנערות והנער ההרוגים היה עולם ומלואו והענישה בגין גרימת מותם לא יכולה להיעשות על דרך ״קבר אחים״. מערכת הצדק אינה מאפשרת למשפחות להיות צד בהליך הפלילי ולכן הן מקוות ומאמינות כי הפרקליטות תעשה את חובתה ותזעק את זעקתן, ואת מה שצריכה להיות זעקתו של כל הורה - כך נמסר מבאות הכול.
במסגרת הטיעונים לעונש ציינו עו"ד ואדים סיגל ועו"ד דרור שטורק מפרקליטות מחוז דרום: "רשלנותם של הנאשמים, אשר הובילה לאסון, לא הייתה קלה. כפי שנקבע בהכרעת הדין עצמה, מעשיהם ומחדליהם של הנאשמים היו מהותיים, מתגברים וממושכים. לאור העוצמה של נטילת הסיכון הבלתי סביר למותם של חניכי המכינה, אשר טיילו בנחל...".
השופט יובל ליבדרו הפנה בסיום דבריו לספר שירים של גלי בללי ז"ל "אל תקרא לי מלאך" ולשיר שכתבה בשם "לא נפלו עליי השמיים". באותו יום ארור נפלו השמיים. על גלי, שני, רומי, על מעיין ואילן ועל אלה. וכל כך עצוב וכל כך חבל.
אתי בללי אמא של גלי בללי ז"ל: "אני בסערת רגשות אנחנו אחרי שבע שנים ארוכות של נסיעות לבאר שבע והתמודדות עם עולמות שלא הכרנו יש לנו כאב עצום וחור בלב. אני מצטטת משירה של בתי שאותו הקריא גם השופט. "נפלו עלינו השמיים" לפני שלוש שנים, אני ציפיתי לא לדקה פחות משבע שנים ולכן אני בתחושה שזה הרגע שלהם להתחיל לחשוב מספיק זמן על מה שהם עשו, השופט ציין שהם לא לקחו אחריות".
דורית ברהום, אמה של מעיין ז״ל : ״שבע שנים הם לא ביקשו סליחה, שיבקשו עכשיו. זה משהו שהוא לא נסבל ברמה הערכית. אנחנו מטורטרים כאן בלי סוף עם ביטולים ודחיות, פשוט בזיון״.