לטענת המשפחות, פסק הדין משדר מסר מסוכן של זילות בחיי אדם: “לא נגזים אם נאמר שהמשפחות יצאו מדיוני השמעת הכרעת הדין וגזר הדין בזעזוע קשה, כאשר תוצאת ההליך בערכאה הראשונה מהווה עבורם זילות של חיי ילדיהם, אותם קברה מערכת המשפט ב'קבר אחים'".
הן הוסיפו כי גם הציבור הישראלי נפגע מתוצאת ההליך: “אף הציבור כולו יצא נפסד מתוצאות ההליך בערכאה הראשונה, כאשר אזרחי ישראל נוכחו לדעת כי תוצאתו של אסון מהגדולים שידעה המדינה, הינו כזה המתגמד לכדי קביעה שהנאשמים ‘התרשלו’, ונגזרה עליהם פחות משנת מאסר אחת בגין כל חיים צעירים שנגדעו".
המשפחות מבקשות מהפרקליטות להפעיל את סמכותה להגשת ערעור לבית המשפט העליון, לא רק על גזר הדין אלא גם על הזיכוי מהעבירות החמורות יותר: “במקרה דנן, שימוש הפרקליטות במוסד הערעור נדרש ומתחייב – לא רק עבור המשפחות, כי אם עבור הציבור כולו. למען יראו וייראו כל מדריך ומורה. למען יראו ויחושו ביטחון כל הורה והורה".
בנוגע להיבט האנושי, כתבו עורכות הדין: “שאלת הגשת הערעור ואופיו בהליך דנן אינה רק שאלה משפטית ושאלה אסטרטגית. היא שאלה ערכית, היא שאלה אנושית. היא שאלה שהתשובה בה חייבת לעבור גם דרך שמיעת נפגעי העבירה".
המכתב נחתם בבקשה לפגישה דחופה עם הפרקליט, “באופן בלתי אמצעי טרם קבלת ההחלטה הגורלית בשאלת הגשת הערעור והיקפו של הערעור, וזאת לשמוע את זעקתם".