הנאשמים - יוסף אל קדאים (21), ואליד אל קדאים (25), כארים בהלול (18), איאד מרחאלה (20), חאלד חסונה (51), אחמד דנון (25), כמאל ודיף אללה (21) - הואשמו תחילה ברצח בנסיבות מחמירות. בעקבות הסדר שהושג בין הפרקליטות לבין סנגוריהם, הם הודו בסעיפים מופחתים של חבלה בכוונה מחמירה ויידוי אבנים לעבר כלי תחבורה.
יש לציין כי שניים מהנאשמים הם קרובי משפחה של מוסא חסונה, שנורה בלוד ימים ספורים לפני האירוע על ידי יהודים. לגבי המניע, למרות מחלוקות בין הצדדים, השופטת הכריעה כי המעשה בוצע ממניע לאומני.
על פי כתב האישום המתוקן, הנאשמים יידו אבנים לעבר רכבו של יהושע מטווח קצר ובעוצמה, לאחר שזיהו כי מדובר ביהודי. כתוצאה מפגיעת אבן בראשו, נגרם ליהושע נזק מוחי חמור שכלל שבר בגולגולת. ב-17 במאי 2021 נקבע לו מוות מוחי, ולאחר שמשפחתו תרמה את איבריו, נקבע מותו בבית החולים.
האישום המתוקן מציין כי מטרת הנאשמים הייתה "לפגוע ברכב ולגרום למום, נכות או חבלה חמורה ליושביו". לפי התיאור בכתב האישום, יהושע האט תחילה את נסיעתו וסטה שמאלה, עצר, ולאחר מכן המשיך בנסיעה איטית לשטח עפר שם השתהה מספר דקות.
בשארית כוחותיו, המשיך בנהיגה במהירות איטית עד שהגיע לחניית ביתו, שם איבד את הכרתו ופונה לבית החולים. בנוסף, צוין כי לאחר האירוע, חמישה מהנאשמים (למעט אחמד דנון וכמאל אללה) פעלו להעלמת ראיות על ידי ניתוק מצלמות האבטחה באזור וסילוק מכשיר ה-DVR, במטרה לשבש את החקירה.
הפורעים הודו במעשים המיוחסים להם, למעט בנסיבות של מעשה טרור, ובית המשפט נדרש להכריע בשאלת התקיימות הנסיבה המחמירה של מעשה טרור. לאחר ניתוח הראיות שבתיק, קבע בית המשפט כי הפורעים הצטיידו באבנים, ויידו אותן לעבר רכבים של יהודים, לאחר שזוהו ככלי רכב שבהם נוסעים יהודים, ובמטרה לפגוע ביושביהם, וכי הוכחו הנסיבות של מעשה טרור. לפיכך, הפורעים הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם.
בית המשפט קבע כי הפרקליטות הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודותיו של "מעשה טרור" לפי חוק המאבק בטרור: מניע לאומני, מטרה לעורר פחד ובהלה בציבור, ובמעשה היה סיכון ממשי לפגיעה חמורה בגופו של אדם – סיכון אשר אף התממש. בשל כך, הפורעים הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, לרבות הנסיבות המחמירות הללו.
במסגרת הכרעת הדין, נקבע כי למעשיהם של הפורעים הערבים קדמו מעשים של מתפרעים יהודים אשר השליכו אבנים זמן קצר קודם לכן והם היוו טריגר למעשי הפורעים הערבים. בהכרעת הדין כתב השופט עמי קובו: "מעשיהם של המתפרעים היהודים, עומדים ברקע למעשי הנאשמים, והיווה "טריגר" להם, ופער הזמנים בין מועד עזיבת המתפרעים היהודים לבין יידוי האבנים על המנוח אינו רב, באופן אשר הותיר בלבם תחושות של כעס. הנאשמים ידעו בשלב יידוי האבנים על המנוח שהמתפרעים היהודים אינם במקום, ואף על פי כן המשיכו לזרוק אבנים כלפי יהודים באשר הם יהודים. מכאן שמדובר במניע לאומני, לצד רגשות של כעס ורצון לנקמה". הקביעה המקוממת המקשרת בין רצח יהודי לאירועים שקדמו לרציחתו - אינה ברורה.
אמירה מקוממת נוספת בהכרעת הדין היא בנוגע ל"רצח מוסא חסונה", בה נקבע כי הירי במוסא חסונה הינו רצח - זאת למרות שהפרקליטות סגרה את התיק נגד היורים היהודים מחוסר אשמה - זאת לאחר שהפרקליטות קיבלה את טענת היורים לצורך בירי מתוך הגנה עצמית. כזכור, בימים אלה של המהומות, המשטרה לא הגיעה לבתי יהודים שהותקפו במשך שעות ארוכות. בשעות אלה, בתי יהודים ובתי כנסת נשרפו, יהודים נפצעו - חלקם באופן קשה. במהלך הפרעות הללו, יגאל יהושע מצא את מותו לאחר תקיפה אכזרית של פורעים ערבים אשר ביצעו מעשה טרור - כפי שהכריע בית המשפט.
התרעות פיקוד העורף