בייקר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ הישראלי ושגריר ישראל לשעבר בקנדה, אמר ל"סאן": "לפני כ-30 שנה הייתי התובע במשפטו של טרוריסט מרושע ואכזרי במיוחד, והצלחתי להרשיע אותו בפשע המחייב עונש מוות. זה לא בוצע בזמנו, בגלל תיאוריה שזה יכול לעודד טרוריסטים לעשות מעשים מחרידים יותר אם הם מרגישים שהם הולכים למות בכל מקרה. כמו כן, תמיד יש גם דאגה לגבי מה שהקהילה הבינלאומית חושבת".
הוא ממשיך ואומר כי "במקרים הספציפיים האלה, בגלל האופי האכזרי של הזוועות האלה, אני לא חושב שהרגישות אל דעת העולם תילקח בחשבון, כיוון שיש עכשיו תחושה ששאר העולם שונא אותנו באופן בלתי נמנע בכל מה שאנחנו עושים. אנחנו עדיין שנואים כמו שהיינו לפני שמונים שנה. יש מגוון עצום של עבירות שבוצעו, כולל הדברים הכבדים, אונס ורציחות, והפשעים האלה נגד האנושות יצטרכו להיות מטופלים ברצינות רבה".
בייקר, העומד כיום בראש התוכנית למשפט בינלאומי במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, הפציר בצוות התביעה לשקול לעומק את "חומרתם של הפושעים הללו". הוא הוסיף: "הם ביצעו את הפשעים האלה בישראל, הם פלשו וביצעו עבירות על החוק הישראלי ולכן הדיון יצטרך להיות על ידי שופטים ישראלים. הייתי אומר להם לא לקחת בחשבון את מה שהאפיפיור, ממשלת צרפת, הבריטים וכו' יגידו, כי באופן בלתי נמנע לא משנה מה נעשה, בין אם נשאיר אותם בכלא או נתלה אותם, ישראל תגונה בכל מקרה. אני סומך עליהם שהם יעשו את מה שהם צריכים לעשות, בלי להסתכל על שום שיקול חיצוני. זה הדבר האחרון שצריך להיכנס למשוואה".
הירש, פרשן משפטי בכיר בארגון Human Rights Voices, אמר: "עונש מוות עשוי להיראות כמו תרחיש מטורף למחשבה, אבל הוא אפשרי מאוד. הם צריכים להיות כפופים לעונש מוות, אבל זה יהיה תלוי ביכולת של ישראל לעמוד בלחץ בינלאומי. יש שאלה על אילו פשעים אנחנו תובעים. אם אין קורבן אחד ספציפי, ומכיוון שהם [המחבלים] אפילו לא יודעים את מי הם רצחו, זה יכול להפוך את הדברים למאתגרים. זה היה נוח אם היינו יכולים לבודד 22 מקרים, אבל אם הייתי סנגור, הייתי מבקש ראיות לרצח המוני".
התרעות פיקוד העורף