מפגש אחד בשבוע ואיסור נגיעה מוחלט - אלה הנימוקים המרכזיים שהציגה נערה בת 17 וחצי בבקשתה הדחופה להינשא לבחיר ליבה בן ה-20. הנערה, שלמדה במוסדות חינוך חילוניים ועברה תהליך של חזרה בתשובה, טענה כי הקשר ביניהם מבוסס על ערכים משותפים ובגרות רגשית גבוהה. אך השופטת אליה נוס, לא השתכנעה וקבעה נחרצות: שיקולים דתיים אינם מהווים עילה לחריגה מחוק גיל הנישואין.
הבקשה הוגשה בתחילת השנה על ידי הנערה והוריה, שביקשו להקדים את מועד החתונה לחודשים מאי-יוני 2025, כארבעה חודשים לפני שתחגוג את יום הולדתה ה-18 בספטמבר. המבקשים טענו כי קיום החתונה במהלך חודש ספטמבר יהיה בעייתי בשל חגי תשרי שיחולו באותה תקופה. בתצהיר שהוגש לבית המשפט, ציינו בני הזוג כי הם משתייכים לזרם הדתי-חרדי וכי "הקדמת החתונה משמעותית עבורם בהיותם שומרי תורה ומצוות המנועים מקרבה טרם הנישואין". לטענתם, דחיית החתונה "עלולה ליצור מתחים וקשיים משמעותיים" עבורם.
הנערה פגשה את בן זוגה המיועד לפני כשנה כשעבדו יחד, והם התארסו מספר חודשים לפני הגשת הבקשה. הוא, בן 20, גדל במשפחה בת 15 נפשות, התחנך במסגרות חרדיות, וכיום לומד מקצוע טכני. הנערה גדלה בבית המנהל אורח חיים מסורתי, אך עברה תהליך הדרגתי של התחזקות דתית. היא למדה בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי ובחטיבת ביניים חילונית, וכיום היא לומדת בכיתה י"ב באולפנה.
המבקשים טענו כי מתן ההיתר לנישואין ישרת את טובת הנערה, שכן לדבריהם היא בוגרת ובשלה להחלטה, ומערכת היחסים שלה עם בן זוגה מבוססת על "ערכים משותפים, כבוד הדדי והבנה". בתגובה לתסקיר העו"ס, טענו הורי הנערה כי "בני הזוג מציגים בגרות רגשית גבוהה ויחסים יציבים המבוססים על כבוד הדדי, מחויבות ושיתוף פעולה, ואף מקבלים תמיכה משפחתית וקהילתית". הם הוסיפו כי הנישואין כעת "יש בהם להבטיח ולספק לה סביבה יציבה ותומכת, שתסייע בידיה לעמוד באתגרים השונים ולהגשים את מטרותיה האישיות והחינוכיות".
המבקשים אף טענו כי יש לכבד את "זכותה של הקטינה לבחור בדרך חייה כחלק משמירה על כבודה וזכויותיה האישיות", וכי רצונה להינשא "מבוסס על רצונה החופשי, ללא כפייה, ניצול, השפעה או לחצים חיצוניים". בני הזוג שיתפו כי "לאור הרקע החרדי ממנו הם מגיעים, תקופת האירוסין אינה יכולה להתארך", וציינו את "הקושי במפגשים חד שבועיים ביניהם ובשמירה על איסור נגיעה אשר גזרו על עצמם", קשיים המובילים לדחיפות הבקשה.
גם היועצת המשפטית לממשלה, התנגדה לבקשה וטענה כי "לא עולות מהבקשה נסיבות מיוחדות הנעוצות בטובתה של הקטינה ומצדיקות מתן היתר חריג לנישואין". לדעתו, על הנערה להמתין עד הגיעה לגיל 18 על מנת להינשא. בתגובתה, היפנתה להנחיה שפורסמה בשנת 2018, הקובעת שסיבות דתיות, הסכמת הקטינים והוריהם, או הכנות שכבר נעשו לנישואין אינן מהוות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר.
השופטת אליה נוס קבעה כי הטעמים שהועלו בבקשה "אינם מקיימים את אותן נסיבות מיוחדות הקשורות בטובתה של הקטינה, כאלה המצדיקות מתן היתר נישואין כמבוקש".
"עיקר טענות בני הזוג מבוססות על סיבות הלכתיות, דתיות, או ההשתייכות הדתית של בני הזוג, שאינן עולות כדי 'נסיבות מיוחדות' ואינן מהוות עילה למתן היתר", נכתב בפסק הדין.
השופטת התייחסה גם לטענות בדבר הקושי לקיים את החתונה בספטמבר בשל חגי תשרי, וקבעה כי אלו הן טענות "טכניות" במהותן שאינן בבחינת נסיבות מיוחדות. גם הטענה לפיה לא ידעו בני הזוג אודות איסור הנישואין אינה מהווה נסיבה מיוחדת, קבעה. "לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות מיוחדות או צורך מסוים ודחוף להקדמת הנישואין, ומשאלה הם פני הדברים - דין הבקשה להידחות", סיכמה השופטת.