זיכוי מחמת הספק, אך לא מחמת חפות מוחלטת - כך אפשר לתמצת את החלטתה של שופטת בית משפט השלום שירלי דקל נוה, שזיכתה גבר שהואשם באלימות כלפי בת זוגו. במשפט נחשפו סתירות, עדויות מתנגשות וטענות הדדיות קשות בין בני זוג לשעבר, כאשר השופטת כותבת למרות הזיכוי כי נותר בליבה ספק באשר לזיכוי הנאשם, נוכח הקושי לתת אמון בטענותיו.
לפי כתב האישום, מדובר בגבר שהואשם בשני אירועי אלימות שהתרחשו בינואר 2023. באישום הראשון נטען כי הגיע לביתם המשותף, והתפתח ויכוח על רקע רצונה של המתלוננת לצאת את הארץ ולהעתיק את מקום מגוריה לרוסיה יחד עם בנם. במהלך הוויכוח, לפי האישום, צעק הנאשם על המתלוננת כי אם תתנגד לסירובו להוצאת הקטין מהארץ הוא יהרוג אותה, ובהמשך דחף אותה בחזה באמצעות ידיו, וכעקבות כך הוטחה המתלוננת על משקוף הדלת ונגרמה לה אדמומיות בידה השמאלית.
באישום השני, עשרה ימים מאוחר יותר, הגיע הנאשם לבית, החל לדפוק בחוזקה על דלת הבית, וצעק על המתלוננת שתבטל את התלונה בגין המתואר באישום הראשון, ולא תלך לבתי משפט אחרת יהרוג אותה. כן נטען כי איים עליה שאם תיסע לרוסיה, "יש לו אנשים שיהרגו אותה גם שם".
המתלוננת, אזרחית רוסיה שאינה מחזיקה באזרחות ישראלית, העידה באמצעות מתורגמן. בעדותה טענה כי במהלך האירוע הראשון הנאשם הפעיל גם הוא את ההקלטה בטלפון הנייד שלו וקירב את מכשיר הטלפון לפיה. לדבריה, "ניסיתי להדוף את הנאשם עם ידה מאחר 'שהוא שהיה מכניס לי את הטלפון'". בתגובה לכך, לגרסתה, הנאשם תפס אותה בידה השמאלית, דחף אותה לקיר, וחבט בכוח את ידה בקיר.
באשר לאישום השני, המתלוננת טענה כי חברתה הייתה עימה בבית כאשר הנאשם הגיע, דפק על הדלת ואיים עליה. לדבריה, הנאשם ברח כשהן אמרו לו שהן מזמינות את המשטרה.
הנאשם הכחיש לחלוטין את המיוחס לו. לגבי האישום הראשון, אישר כי הגיע לבית לקחת את הקטין לפי הסדרי השהות שנקבעו בבית המשפט לענייני משפחה, וכי התפתח ויכוח בינו לבין המתלוננת על עתידו של הקטין. לדבריו, "אני ביקשתי לקחת את הקטין, המתלוננת סירבה לכך, אני בכיתי, חיבקתי את הקטין ואמרתי לו שלא אתן לו ללכת לשום מקום".
הנאשם טען כי המתלוננת "עשתה פרובוקציה וצעקה כי הוא תוקף אותה, זאת למרות שלא תקף אותה, כאשר היא מקליטה את הדברים". לגבי האישום השני, הנאשם כפר בכל המיוחס לו וטען כי לא הגיע לבית, לא דפק על הדלת, וכפועל יוצא מכך לא איים על המתלוננת.
השופטת דקל נוה קבעה כי בעדותה של המתלוננת התגלו קשיים רבים: "סתירות מהותיות בין האמור בכתב האישום לבין העובדות שעליהן העידה בבית המשפט, סתירות בין הדברים שמסרה בהודעתה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט, סתירות ממשיות בין עדותה לעדויות אחרות ולמסמכים שהוגשו, חוסר קוהרנטיות והיעדר עקביות".
השופטת ציינה כי המתלוננת העלתה טענות סותרות לגבי טיב התקיפה. בעוד שבהודעתה במשטרה מסרה: "הוא הגיע אליי לכיוון הדלת, דחף אותי עם שתי ידיו לכיוון החזה שלי, אני עפתי על המשקוף וקיבלתי מכה ביד...", הרי שבעדותה בבית המשפט תיארה אירוע שונה לחלוטין.
גם לגבי האישום השני מצאה השופטת קשיים: "העובדה שהמתלוננת לא מסרה כלל על אירוע זה בזמן אמת, אלא רק לאחר כשנה, כאשר רס"ב הדר פנתה אליה במסגרת השלמת החקירה", והקושי בכך שהמתלוננת ניסתה בעדותה לשנות את המועד שמסרה למשטרה יום אחד מוקדם יותר.
בית המשפט לא מצא אמינות בעדויות שהביאה התביעה, וקבע כי עדותן "לא תמכה בגרסת המתלוננת". השופטת כתבה: "התקשיתי להאמין לגרסת החברה שבעדותה בבית המשפט ציינה כי המתלוננת נחבלה ביד שמאל, בעוד שבמשטרה היא לא מסרה כך".
לסיכום קבעה השופטת: "לאור כל האמור, אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום", אך הוסיפה: "נותר בליבי ספק באשר לזיכוי הנאשם, נוכח הקושי לתת אמון בטענותיו והתחושה שנוצרה בליבי, בהתבסס על העדויות שנשמעו, לרבות זו של הנאשם עצמו, כי היו דברים בגו, היינו, כי אירעו אירועי אלימות מצד הנאשם, אך לא באופן שפורט בכתב האישום".