בפתח המפגש תבעו חברי הקיבוץ את השבתם של 14 החטופים שנותרו בעזה, מתוך 59 כלל החטופים שטרם שבו. "המחבלים מחקו את הקיבוץ," אמר אחד המשתתפים. "שיקום ניר עוז הוא המבחן של מדינת ישראל – אם תהיה כאן קהילה, המדינה ניצחה. אם לא, חמאס ניצח".
חלק מהתושבים סיפרו על חברים לקיבוץ שאינם מסוגלים לשוב למקום מגוריהם בשל הטראומה שחוו. הם ביקשו מהממשלה לייצר ודאות – לא רק עבור מי שמתכוונים לשוב לניר עוז, אלא גם עבור מי שיבחרו להתחיל מחדש במקום אחר. "צריך שתהיה מדיניות ברורה ואחידה כלפי כולם", נאמר למבקר.
למפגש הגיעה גם מרגלית מוזס, ששוחררה בעסקת השבויים הראשונה לאחר 49 ימי שבי. מוזס תיארה היעדר ליווי מדינתי מאז חזרתה לישראל: "אף גורם ממשלתי לא יצר איתי קשר. לא אמרו אפילו 'ברוכה הבאה'. רק חיילי צה"ל קיבלו אותנו. גם בבית החולים – איש מהממשלה לא בא. מאז – כלום. חוץ מאשת שיקום אחת מביטוח לאומי, אף אחד לא דיבר איתי".
הדס קלדרון, ששני בניה ואביהם שוחררו מהשבי, פנתה למבקר בדרישה לערוך ביקורת ממשלתית על ההתנהלות מול משפחות החטופים. לדבריה, "אין מנהל שמחזיק את כל התמונה. אנחנו מנהלים את הכל לבד. יש כאלה שלא יחזרו לקיבוץ, לא כי לא רוצים – אלא כי הם לא יכולים. מה מציעים להם? איפה הם יגורו? איך יתפרנסו?"
המבקר אנגלמן השיב: "הכאב שזועק ממך מאוד ברור ומהדהד. נדרשת כאן עבודה שיטתית שתיקח בחשבון את כל קשת המענים – גם לנשארים, גם לשבים, וגם לאלה שבוחרים להתחיל במקום אחר. הממשלה מחויבת לגבש מסלול שיקום לתושבי העוטף שנפגעו ב-7 באוקטובר, בכל מקום בו יבחרו לגור. ברור שלא כל אחד מתמודד באותו אופן, אבל האחריות של המדינה חלה על כולם. זו מחויבות לאומית".
התרעות פיקוד העורף