על פי הכרעת הדין, הנאשם נפל במהלך משחק הכדורסל ובעקבות כך, תקף את המתלונן במכת אגרוף בעינו השמאלית לאחר שמשחק הכדורסל בו השתתפו כבר הופסק. המתלונן העיד בבית המשפט כי: "המשחק הופסק בצורה ברורה והשחקנים הפסיקו לשחק. כ-5 שניות לאחר שהוא עבר את הקו והמשחק הופסק הוא בא והכה אותי".
כתוצאה מהמכה, נגרם למתלונן נזק כבד בעין, שחייבו טיפול רפואי מיידי, וניתוח כשלושה ימים לאחר האירוע. המתלונן העיד כי: "יום יומיים לאחר מכן ראיתי צל כהה בפינת העין. חזרתי כדי לעבור ניתוח מיידי בבית החולים הדסה עין כרם. זה היה ניתוח ארוך וכתוצאה ממנו איבדתי חלק מכוח הראיה באותה עין. העין שלי אף פעם לא תחזור למיטבה".
במהלך המשפט הוצגה הודעת ווטסאפ ששלח הנאשם למתלונן אחרי האירוע, בה כתב באנגלית: "התנהגתי כמו ילד קטן ונתתי לעצבים של המשחק להשפיע עליי... לא התכוונתי לעשות את מה שעשיתי ולא התכוונתי לעשות זאת".
בתחילה טען הנאשם כי החבלה נגרמה בעקבות "הדיפה" או "דחיפה" תוך כדי משחק, אך בחקירתו במשטרה הודה לבסוף כי תקף את המתלונן, וזאת בלי קשר למשחק ולאחר שזה הופסק, בשל כעסו על המתלונן. כשנשאל במפורש "אני אומר לך שאתה תקפת אותו וגרמת לו חבלה חמורה בגלל שכעסת עליו ולא היה לתקיפה הזאת שום קשר למשחק כדורסל?", השיב הנאשם: "כן".
השופט ביאלין קבע בהכרעתו כי גרסת הנאשם לא הייתה עקבית: "הפכתי והפכתי בגרסת הנאשם ועדיו ולא מצאתי בהם עקביות והגיון סדור לחבלה שנגרמה בפועל בעינו של המתלונן". הוא דחה את טענת ה"הדיפה" וקבע כי "על פי השכל הישר, 'הדיפה' ו'דחיפה' לא יכולות היו להוביל לפגיעה הנטענת בעין שמאל, וזאת בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן".
בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה העצמית שהעלה הנאשם במהלך המשפט. השופט ציין כי "אירוע תקיפת המתלונן התבצע בסיומו של מהלך משחק כדורסל ולאחר שהנאשם הופל כנראה על ידי המתלונן והמשחק הופסק בסיום המהלך האמור. ממילא, תקיפתו של הנאשם לא נועדה למנוע תקיפה אחרת שלא כדין".
התרעות פיקוד העורף