ניקח לדוגמה תשלום דמי שכירות מראש בגין נכס שנמצא בבעלות משכיר, שהכנסה זו אינה עולה עבורו לכדי עסק. הוא יחויב בהכנסה מראש בשנה שבה קיבל את הכספים. יחד עם זאת נשאלת השאלה מהו הדין החל בעת קבלת שכירות מראש, עבור מי שמשכיר את נכסיו כחלק מפעילותו העסקית: האם יש לחייב אותו בשנת המס שבה התקבלה המקדמה? או שמא יש לדווח עליה בתור הכנסה בשנת המס העוקבת, בהתאם למועדים שבהם ניתנת השכירות? השאלה חלה למעשה על מרב עסקאות ההשכרה בישראל, ובייחוד של החברות הגדולות, המחזיקות במרב הנכסים.
באותו פסק דין קבע בית המשפט, לאחר שההכנסה כבר סווגה כהכנסה עסקית, כי ההכנסה יכולה להשתייך בו־זמנית למספר מקורות - ומשום כך ניתן לסווג את הכנסת החברה גם כהכנסה פסיבית. בהתאמה קבע בית המשפט שניתן להקדים את עיתוי ההכרה בגין כל הכנסת שכירות. למען הסדר הטוב נציין כי על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון - אולם עוד בטרם נפסק הערעור הגיעו הצדדים לפשרה. כלומר, עד למועד כתיבת שורות אלה אין הכרעה של בית המשפט העליון בסוגיה.
לאחרונה, על אף מדיניות רשות המיסים לאורך השנים, אחד ממשרדי פקידי השומה הציף מחדש את המחלוקת, ובחר לסווג מקדמות שכירות עסקית ששולמו לחברה גדולה כהכנסה מראש, שיש לחייב בגינה את המס בשנה שבה התקבלה. עמדת פקיד השומה נשענה מאותו פסק דין בעניין קריית יהודית, והתעלמה ממדיניות רשות המיסים לאורך עשרות השנים מאז מתן פסק הדין.
זה גרר את התערבות החטיבה המקצועית ברשות המיסים, שקבעה קו אחיד וברור בעל השלכות רוחב, אשר משפיע על חברות רבות, מהגדולות שבמשק. ב־6 במאי פרסמה רשות המיסים נייר עמדה מקצועי, ולפיו מועד העיתוי בחיוב במס בגין הכנסות שכירות מראש, המהוות הכנסה מעסק, לא יחול בשנת המס שבה התקבלו (בשונה מהכנסות שכירות פסיביות שאינן עסקיות). בנייר העמדה הבהירה החטיבה המקצועית כי בהתאם לעמדת רשות המיסים לאורך כל השנים, מאז מתן פסק הדין בעניין קריית יהודית, מובהר כי סעיף 8ב לפקודת מס הכנסה (אותו סעיף שדן בעיתוי ההכרה בהכנסה) אינו חל במקרים שבהם ההכנסה היא עסקית, וזאת כאשר הנישום מנהל ספריו בשיטה החשבונאית על בסיס מצטבר.
התרעות פיקוד העורף