הנתבע הכחיש את טענת התובעת שכלבו הוא שגרם לנפילתה. הוא טען כי אין קשר בין פגיעת הכלב לנפילתה, וגם אם היה מעורב כלב באירוע, לא הוכח כי היה זה הכלב שלו. כמו כן, הציע כי ייתכן שבעיות הברכיים שהיו לתובעת עוד קודם לאירוע הן שגרמו לנפילתה.
בית המשפט קיבל את טענת התובעת והסתמך על מספר ראיות מכריעות. עדה לאירוע ציינה בהודעתה במשטרה כי ראתה כלב גדול רץ לכיוון התובעת. לדבריה, "ראיתי אותו רץ לעברה והיה צמוד אליה". כלתה של התובעת העידה כי הגיעה למקום זמן קצר לאחר האירוע, והעדה אמרה לה כי "כלב גדול שהיה משוחרר רץ לעבר התובעת, פגע בה והיא נפלה". בעקבות זאת, פנתה הכלה לברר מיהו בעל הכלב, והנתבע עצמו הגיע למקום, התנצל על האירוע ואמר כי מדובר בכלב שלו שברח מהחצר כאשר חברו יצא ולא סגר את השער.
ראיה נוספת שחיזקה את גרסת התובעת הייתה העובדה שהנתבע, שלא התייצב לדיון ההוכחות, סירס וחיסן את הכלב שלו שלושה שבועות לאחר האירוע, למרות שהחזיק בו כשנתיים ללא טיפולים אלה. השופטת ציינה כי "הפעילות הנמרצת של הנתבע בעניין חיסון וסירוס הכלב בסמוך לאחר האירוע מחזקת את גרסת התובעת".
התרעות פיקוד העורף