ומה המשמעות הרחבה? ראשית, הטמעת המסר שלפיו המוסר קודם לתיק הפלילי. קשה לספר לציבור על ידידות, כשקופסאות הסיגרים נערמות וחשבונות ממלונות פאר נרשמים על חשבון בעל ההון. שנית, מלחמת הגרסאות זולגת לאמון הציבור - ככל שיפערו חורי זיכרון רחבים יותר בעדות, כך גדל הסיכוי שהציבור יראה בכך חשש מהתמודדות עם העובדות ולא חוסר אמינות של התביעה.
ולבסוף, המודל הכלכלי של פוליטיקה בגיפט-קארד, ככל שבית המשפט ישתכנע שהזרם הקבוע של פינוקים לנתניהו ומשפחתו יצרו תלות, די כי תוכח בהמשך נטייה להטיה, ולא יהיה צורך בפתק כתוב שמבטיח תמורה רגולטורית. ככל שתצליח הפרקליטות לבסס בתיק 1000 דפוס של מתנות מול תמורה, היא תגיע לתיקים הסבוכים מבחינתה, עם רוח גבית.
בסיכומו של יום, נתניהו יצא מהאולם בדיוק בזמן לרופא השיניים. אלא שהכאבים האמיתיים, דומה, עוד לפניו. החקירה הנגדית חשפה אתמול כי זיכרון סלקטיבי אינו תרופה נגד מסמכים, וכי התהום המפרידה בין “חברות נדיבה” לבין “טובת-הנאה אסורה”, היא צרה עד מאוד.