חוק הרציפות מאפשר להמשיך לקדם בכנסת חדשה הצעת חוק שכבר עברה קריאה ראשונה בכנסת הקודמת, בלי להתחיל את ההליך מחדש. הממשלה יכולה לבקש מהכנסת להחיל "דין רציפות" על הצעה כזו, כך שהדיונים וההחלטות מהכנסת הקודמת ימשיכו להתקיים כאילו לא היו בחירות.
כדי להחיל רציפות, הממשלה מגישה בקשה, ואם אף סיעה לא מתנגדת, ההצעה מאושרת ללא דיון. אם יש התנגדות, מתקיים דיון במליאה ואז הצבעה. כך היה בנושא חוק הגיוס, עליו הוחל דין הרציפות מהכנסת הקודמת - למרות התנגדותה של בהרב-מיארה.
"בשלב זה איננו מביעים עמדה לגופם של דברים. עוד נזכיר כי גם בהנחה שנפל פגם בהליכי החקיקה, כנטען בעתירה ובחוות דעתה של היועצת (המשפטית לממשלה, א"ב), אזי "הליך חקיקה תקין עשוי לרפא, אפוא, פגם שנפל בשלבי הכנת והגשת הצעת חוק ממשלתית – ולמצער, ליטול את עוקצו, ולשלול את סיווגו כפגם היורד לשורש הליך החקיקה ומצדיק התערבות בה"; וכל ועדה של הכנסת מחזיקה ביכולת "לברא את הצעת החוק מפגמים אשר דבקו בה"", קבעו השופטים - ובכך אימצו את עמדתה של היועמ"שית לכנסת שגית אפק.