מנגד, הסנגור של מקבל טען כי נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על "מסוכנות נמוכה והעדר תכנון", שכן מדובר היה בהסעה שארגן אדם אחר. ההגנה הדגישה כי הנאשם לא עסק בהסעה כדרך עיקרית להתפרנס ולא קיבל תשלום עבור ההסעה, וכי הנוסעים נאספו מתוך שטח ישראל ולפיכך "החזקה היא כי החזיקו בהיתר וממילא הנוסעים היו בעלי היתרי כניסה שהוקפאו או בוטלו".
השופטת התייחסה לעברו הפלילי של הנאשם, תוך ציון כי "המדובר בנסיבה משמעותית ומחמירה, בעלת משקל מוגבר, המלמדת כי לא היה בהליכים משפטיים קודמים כמו גם בעונש המאסר הכבד שהוטל על הנאשם והמחיר האישי אותו שילם, להביא להפנמה של חומרת מעשיו". בהתייחסה למניע הכלכלי, קבעה השופטת כי מדובר בנסיבה מחמירה, שכן הנאשם העיד כי בכוונתו היה לגבות מכל אחד מנוסעיו סך של 200 שקל.
מעבר לעונש המאסר, השופטת החליטה על חילוט הרכב, אוטובוס זעיר פרטי מסוג מרצדס בנץ. זאת לאחר שקבעה כי למרות שהרכב רשום על שם אחיו של הנאשם, "רישומו של פיראז כבעל הרכב הוא הצהרתי גרידא ואילו הבעלות המהותית ברכב היא של הנאשם". העונש הסופי כלל גם קנס בסך 10,000 שקל וארבעה חודשי פסילה מלקבל רישיון נהיגה.
התרעות פיקוד העורף