מלון בעכו יחויב לפצות עובד שנפגע מכיסא שנזרק במקום העבודה

כיסא שנזרק באוויר בעת ויכוח סוער בין שתי עובדות במלון, פגע בראשו של עובד ושינה את חייו לתמיד. האירוע, שנמשך דקות ספורות, הביא השבוע לפסק דין בו עובד סוציאלי בן 39 זכה בפיצוי של כמאה אלף שקלים כולל הוצאות, לא רק מהעובדת שתקפה אותו, אלא גם מהחברה שהעסיקה את שניהם. השופטת בדריה חסן-חסניין קבעה כי גם כשמעסיק לא מבצע את התקיפה בעצמו, הוא עדיין יכול להיות אחראי לביטחון עובדיו.

האירוע התרחש כאשר התובע עבד כמפקח על עובדים במלון. במהלך ויכוח בין שתי עובדות, חדרנית במלון ומפקחת על עובדים, זרקה החדרנית כיסא וזה פגע בראשו של התובע מאחורה וגרם לנפילתו על הפנים.

התובע טען כי החברה המפעילה נכשלה בחובתה לספק סביבת עבודה בטוחה. לטענתו, ההנהלה ידעה על התנהגותה הבעייתי של העובדת, שכללה צעקות וויכוחים עם עובדים אחרים, ואף שפיכת דלי מים על מנהלת כחודש לפני התקיפה.

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה: האם על המעסיק לצפות מעשי אלימות בין עובדים ולנקוט צעדים למניעתם? השופטת קבעה כי "הנתבעת היתה המעסיקה של התובע ובתור המעסיקה מחובתה לספק לתובע תנאי עבודה שיבטיחו שלומו וביטחונו".

החברה טענה מנגד כי מדובר ב"אירוע נקודתי" שלא ניתן היה לצפותו, וכי "לא יעלה על הדעת שכל מעסיק יצפה שצעד של פיטורים יביא לאירוע אלימות פיזית". עורכי הדין מטעם החברה טענו כי מאבטחים במלון נועדו לשמור על ביטחון המבקרים ולא לאבטח עובדים.

בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי החברה הייתה צריכה לצפות את האירוע. השופטת ציינה כי העובדת זומנה לשימוע פיטורים ביום האירוע, והובהר לה כי הפיטורים קשורים לדיווחים על ליקויים בתפקודה. "לא זו אף זו", כתבה השופטת, "ראוי היה כי בית המלון יביא לעדות את המנהלת שערכה את השימוע".

העובדת הורשעה במשפט פלילי נפרד בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. היא נידונה לשירות לתועלת הציבור בהיקף 80 שעות, צו מבחן לשנה, שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 1,500 שקל לכל אחד מהמתלוננים. הרשעה זו חיזקה משמעותית את עמדת התובע בתביעה האזרחית. על פי חוק הראיות, "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם".

מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין שינוי בצורת האף והפרעה קלה בנשימה אפית, ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון. השופטת קבעה נכות תפקודית בשיעור 10%.

התובע העיד כי הנכות משפיעה עליו בכל תחומי החיים: "אם יש כמה אנשים שמדברים יחד הוא עוזב את המקום, הוא נעדר הרבה מהעבודה, שומע ביקורת מהמנהלת וזה משפיע לו על הקידום". עם זאת, בית המשפט ציין כי התובע המשיך בעבודתו, סיים תואר נוסף ואף העלה את שכרו לאחר התאונה.

בית המשפט קבע חלוקת אחריות "פנימית" בין הנתבעות: העובדת תישא ב-80% מהנזק והחברה ב-20%. השופטת הסבירה כי "הנזק שנגרם לתובע הוא נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה. חבות הנתבעות כלפיו היא יחד ולחוד", אך בינן לבין עצמן יש לחלק על פי מידת האשמה המוסרית.