מרוץ הבוץ הפך לסיוט: איך תאונה של דקה הפכה לפיצוי של מאות אלפי שקלים

זה היה אמור להיות יום כיף במרוץ מכשולים. גבר בן 39, הגיע עם חברים למרוץ הבוץ בפארק הירקון ובחר באתגר הקשה ביותר, קיר נינג'ה בגובה 4.5 מטרים. אבל תוך שניות ספורות, החלקה אחת על המשטח הבוצי הפכה את החלום לסיוט של ניתוחים ותביעה משפטית.

באחרונה, לאחר כמעט שש שנים, בית המשפט השלום בבת ים חייב את עיריית תל אביב וחברת האירועים לשלם לו כ-400 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד.

על פי פסק הדין, התובע השתתף במרוץ המכונה "run mud" - מרוץ מכשולים אתגרי שמאופיין במסלול רטוב עם מים ובוץ. במהלך ניסיונו לטפס על קיר נינג'ה גבוה במיוחד הרביעי והגבוה ביותר מבין ארבעת הקירות שהוקמו החליק התובע ונפל כאשר שתי ברכיו נחבטו בחוזקה על משטח הקיר.

התובע טען כי הנתבעות התרשלו בכך שלא הזהירו את המשתתפים מסכנת החלקה, לא בדקו את מקדם החיכוך של הקיר בתנאי רטיבות, ולא התקינו אמצעי תמיכה למשתתפים. לטענתו, הקיר היה עשוי מחומר פלסטיק שבשילוב עם מים ובוץ נעשה "חלק מאוד", בניגוד למרוץ דומה שהתקיים שנה קודם לכן בו הקיר היה עשוי מעץ.

הנתבעות הכחישו את אחריותן וטענו כי התובע נושא באחריות מלאה לתאונה. לטענתן, התובע בחר להשתתף בפעילות ספורט אתגרי מתוך בחירה אישית ומודעת, והמרוץ כולל סיכונים טבעיים הטמונים בעצם הפעילות. הן טענו כי התובע חתם על תקנון התחרות ובכך הסכים עם סכנות הטמונות בפעילות ואף הסכים לפטור אותן מאחריות. עוד טענו הנתבעות כי קירות המרוץ של 2019 היו "אף בטיחותיים יותר" מאלו של 2018, וכי נעשו שיפורים כולל צביעת הקירות בצבע נגד החלקה והוספת מגרעות אחיזה.

השופטת אידית קליימן-בלק קבעה כי הנתבעות אכן התרשלו כלפי התובע. בפסק הדין נקבע: "לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהוצגו לפניי, באתי למסקנה כי הן הנתבעות והן צדדי ג', לא עשו די כדי לוודא ולהבטיח כי המתקן עליו ניסה התובע לטפס והחליק כבר בתחתיתו, הנו בטיחותי דיו לאופי הפעילות".

בית המשפט מצא כי הנתבעות לא ערכו בדיקות מקדם חיכוך של הקירות, לא בדקו זוויות קיעור, ולא נתנו את הדעת לכך שמדובר במרוץ רטוב הדורש התאמות מיוחדות. השופטת קבעה: "בנסיבות אלו, ולאור החידוש והמורכבות בקיום מסלול מכשולים בתנאים שטח קשים של בוץ ורטיבות, היה אך מצופה כי הבטיחות של כלל מתקני המכשולים של המרוץ, בכללם קירות הנינג'ה, תיבדק מבעוד מועד ובאותם התנאים של המרוץ המתוכנן".

עם זאת, בית המשפט קבע כי לתובע אשם תורם משמעותי בשיעור 40%. השופטת ציינה כי התובע סבל בעבר מבעיות ברכיים משמעותיות, וחרף זאת בחר לטפס על הקיר הגבוה ביותר. כמו כן, התובע מילא הצהרת בריאות שבה לא גילה את בעיות הברכיים שלו. בית המשפט קבע כי האחריות תתחלק בין הגורמים השונים: חברת "סוויצ'-אקטיב" שהתקינה את המתקנים תישא ב-70% מהאחריות, וחברת "כפיים" והעירייה ב-30%.