זו פעולה משפטית מורכבת, שמעוררת שאלות מהותיות: כיצד מבוצעת חקירה פלילית כאשר החשוד אינו בתחומי מדינת ישראל, מהן זכויותיו של מי שנחקר במדינה זרה, וכיצד ההליך הזה עשוי להשפיע על שניים מהתיקים הנפיצים ביותר בזירה הפוליטית, פרשת הבילד, ותיק "קטאר גייט"?
מהו חיקור דין ומתי משתמשים בו
כיצד מתבצע בפועל הליך חיקור דין?
השאלות שיישאלו את איינהורן אינן נכתבות על ידי הרשויות הסרביות אלא על ידי חוקרי משטרת ישראל והפרקליטות. אותן שאלות מועברות לרשויות החוק בסרביה, ואלו, באמצעות שופט, תובע או גורם מוסמך אחר, ינהלו את החקירה. נציגי משטרת ישראל, נצ"מ מומי משולם ורפ"ק גיל ראכלין, מבכירי החוקרים בישראל, יוכלו בסיטואציה מסוימת להשתתף בהליך, אולם הדבר מותנה באישור הסרבים.
זכויות החשוד במהלך חיקור הדין
למרות שמדובר בהליך המתבצע מחוץ לישראל, חלות על החקירה זכויות יסוד של כל חשוד, ובמרכזן: הזכות לשתיקה, הזכות להיוועצות בעורך דין, הזכות שלא להפליל את עצמו, וכמובן, שהחקירה תתנהל בשפה המובנת לו או בנוכחות מתורגמן מוסמך. הדין המקומי של סרביה הוא זה שיקבע את המסגרת הפרוצדורלית, אך כדי שהראיה תהיה קבילה בבית משפט בישראל, על החקירה לעמוד גם בדרישות הדין הישראלי. חריגה מהוראות אלו עלולה להוביל לפסילת החומר, או לכל הפחות, לפגוע במשקלו הראייתי.
האם איינהורן מחויב להתייצב?
לא. חיקור דין הוא בקשה, לא הוראה מחייבת. איינהורן רשאי לסרב להתייצב לחקירה, אולם החלופה היא בקשת הסגרה, חלופה שאינה נוחה לאיינהורן ואף לפרקליטות, מאחר וזהו הליך מורכב הרבה יותר. יחד עם זאת, סירובו של איינהורן לשתף פעולה, עשוי לשמש כראיה מסייעת כנגדו במעלה הדרך המשפטית, בהתאם לנסיבות.
ההשלכות על תיקי "בילד" ו"קטאר גייט"
לשיתוף הפעולה מצד איינהורן, או להיעדרו, עלולה להיות השפעה מכרעת על שני התיקים המרכזיים שבהם נקשר שמו. פרשת עיתון בילד הגרמני, בה מספר מקורבים לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חשודים כי קיבלו מסמכים וחומרים מסווגים מבלי שהיו מורשים לכך, והדליפו אותם לעיתון זר, באופן שעלול היה לגרום לכאורה נזק לביטחון המדינה, וזאת לצורך השפעה על דעת הקהל הישראלית בנוגע לעסקת שחרור החטופים. הפרשה השנייה, פרשת "קטאר גייט", שבה נחקרו אוריך ואחרים בנוגע לקשריהם עם גורמים זרים, עשויה גם היא להיות מושפעת מדבריו של איינהורן. הקשרים העסקיים, והפוליטיים שנשזרים לכאורה בין שתי הפרשות, כמו גם החפיפה בזהויות המעורבים, יוצרים מארג עדין שבו כל חקירה יכולה לשנות את מאזן ההוכחות בשתי הפרשות.
ניתן אפוא לסכם ולומר כי חיקור הדין של שרוליק איינהורן איננו מהלך טכני בלבד, זהו מהלך מהותי, משפטית ואסטרטגית. הוא בוחן את גבולות יכולתה של המדינה לנהל חקירה אפקטיבית כאשר החשוד מחוץ לגבולותיה, ואת יכולת שיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בשחיתות פוליטית וכלכלית.
האם יבחר איינהורן לשתף פעולה, לשתוק, או לערער על עצם הסמכות? התשובות לכך עשויות לקבוע לא רק את גורלו, אלא גם את גורלם של אחרים, בכירים הרבה יותר ממנו.