דחיפות, בעיטות ותרסיס פלפל: שני שוטרים הורשעו בתקיפת מפגינים בחיפה 

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הגישה כתב אישום נגד יוסף והב ואלדד מויאל בביצוע עבירות תקיפה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות האישום הראשון, והב הואשם בכך שביום 16 באוקטובר, לאחר שקיבל הוראה מהקצין התורן לפנות מפגינים שישבו על גרם מדרגות בין חיבור הרחובות מסדה ויהודה הלוי, דחף בחוזקה את המפגין ושני אחרים לעבר גרם המדרגות התחתון. כתוצאה מהדחיפה, נפל אחד מהם על הארץ, ובעודו שכוב על הרצפה, בעט בו והב באמצעות רגלו הימנית במרכז גופו. בהמשך, ערך והב דוח פעולה כוזב ובו כתב בניגוד לאמור לעיל כי המפגינים עמדו מולו במדרגות ואמרו שהם לא מתפנים, ולכן המשיך להדוף אותם.

מויאל הואשם בכך שבמהלך דין ודברים עם מפגין, אחז בתרסיס פלפל אל מול פניו של המפגין וללא כל סיבה ריסס את המפגין בפניו. מיד לאחר מכן, ריסס הקצין התורן גם מפגין אחר ושני מפגינים נוספים ללא כל אזהרה קודמת ומבלי שהייתה הצדקה לכך. גם מויאל הואשם במילוי דוח פעולה כוזב.

ההגנה טענה כי השוטרים פעלו כדין בנסיבות האירוע. והב חזר וטען כי הוא לא בעט במפגין אלא ניער אותו מרגלו לאחר שהמפגין אחז ברגלו וניסה להפיל אותו. מויאל טען כי המפגין שעמד מולו איגרף את ידו ועמד לתקוף אותו, ולכן פעל מתוך הגנה עצמית. ההגנה הדגישה את הזירה הגועשת בה פעלו השוטרים, את אדי גז הפלפל שמילאו את האוויר ואת הלחץ והאנדרלמוסיה שחוללו המפגינים.

עוד טענה ההגנה להפליה ואכיפה בררנית, בטענה כי שוטרים אחרים שהודו בהפעלת כוח כלפי המפגינים לא עמדו לדין וניתן היה לכל היותר להעמידם לדין משמעתי. השופט דחה טענה זו וקבע כי "התביעה צודקת בהבחנתה בין המקרה של הנאשמים לבין יתר השוטרים המעורבים באירוע. טיב הראיות הוויזואליות הקשיחות שעמדו לרשותה ביחס לכל אחד מהאירועים בהם היו מעורבים הנאשמים, מניחה בפני בית המשפט את האירוע על כל נסיבותיו כפי שהתרחש במציאות".

אחת הראיות של התביעה היו סרטונים שתיעדו את האירועים, לצד עדויות של המפגינים, ואיש שטען כי ראה את האירוע. השופט הסתמך בעיקר על הסרטונים וקבע כי "התבוננות בסרטון מלמדת כי והב יחד עם עמיתיו השוטרים דחפו את המפגינים מטה במורד המדרגות. במהלך פעולה זו, נראה אחד המפגינים נופל ארצה ושרוע על הרצפה והנאשם בועט בו מספר פעמים לכיוון מרכז הגוף בעודו שרוע, הבעיטה ניצפת היטב בסרטון".

השופט דחה מכל וכל את טענת והב כאילו "ניער" את המפגין מרגלו, וקבע כי "מהסרטון עולה ברורות שהוא בעט בו מספר פעמים ללא צורך מבלי שהמפגין תקף אותו ולא היווה איום כלפיו". הוא קבע כי בעיטת והב במפגין שרוע על הרצפה הייתה "הפעלת כוח מוגזמת ומיותרת שלא נצרכה וחרגה מהכוח הסביר שהפעיל השוטר לפיזור המפגינים, ובנסיבות העניין עולה הבעיטה כדי תקיפה סתם".

ביחס למויאל, קבע השופט כי בסרטון נראה המפגין עומד מולו, כנראה התריס מילולית בפניו, אך לא נקט בכל מהלך אלים ששיקף סכנה לשלומו של השוטר. בניגוד מוחלט לגרסת מויאל, ידו לא הייתה מאוגרפת וכף ידו הימנית הייתה פתוחה, ידו הייתה לצד גופו, ועם ידו השמאלית סוכך על עיניו מחשש שהשוטר יירסס אותו. השופט קבע כי לא הייתה שום סכנה מוחשית למויאל ולכן לא הייתה עילת הפעלת תרסיס הפלפל.

השופט מצא כי מויאל הפר את ההנחיות המשטרתיות לשימוש בתרסיס פלפל, שחלות על השימוש בתרסיס פלפל לפי הנחיית אגם. ההנחיה קובעת כי השימוש בתרסיס צריך להיעשות רק כהגנה עצמית לצורך הדיפת תקיפה מקום בו קיימת "סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו, או ברכושו, שלו או של זולתו" ובמרחק שלא יפחת ממטר מהאובייקט. השופט קבע כי "השימוש נעשה שלא כדין ממרחק אפס ובניגוד מוחלט להוראות ללא כל עילה".

בעניין הדוחות הכוזבים, מצא השופט כי שני השוטרים ערכו דוחות פעולה שלא שיקפו את המציאות כדי להצדיק את מעשיהם. והב מילא דוח בו הודה שבעט במפגין אך ניסה להצדיק זאת בטענות כוזבות שהמפגין תקף אותו. מויאל כתב בדוח שהמפגין איגרף את ידו, דבר שהופרך בסרטון. השופט הדגיש את חומרת הדברים בהגשת דוח פעולה כוזב וציטט מפסק דין קודם: "זהו תרחיש בלהות לכל אזרח מן השורה, הפונה לעזרה וסעד מהמשטרה".

בסיכום פסק הדין, קבע השופט כי "במציאות בה מפגינים שאינם משקפים סיכון לשלום השוטרים מותקפים על ידי השוטרים בחוסר הלימה לסיכון הנתון ובאופן המתואר, במרחב הציבורי, אין מקום לחריג שבחריגים המצדיק ביטול כתב האישום. התנהגות שני הנאשמים חרגה מסטנדרט ההתנהגות הנדרש משוטר באירוע כזה ופגעה באופן לא מבוטל בערכים החברתיים". עם זאת, השופט ציין כי ניתן לשקול את המציאות המבצעית הסוערת בה פעלו השוטרים במסגרת שיקולי הענישה.