לפי דבריה, עד תחילת המלחמה היו בישראל 16,000 כלואים כשהתקן עמד על 14,000, והיום ישנם 24,000 למרות שהמתקנים לא גדלו ולא הורחבו. “אנו נאלצים להפעיל סדרי עדיפויות מי יהיה בכלא - שב”חים, עצורים מנהליים, או עזתיים”.
כניפס הזהיר כי על פי הערכות מודיעיניות שמתקבלות על בסיס שבועי, “הם מחכים לאירוע קיצון במטרה ליצור היפוך מצב”. הוא הוסיף כי בגלל השינויים שנעשו, “לא היינו צריכים לחכות לשבעה באוקטובר בשביל לשנות את המדיניות, עד אז האווירה במדינה הייתה שקט תמורת שקט”.
דקל חשף כי הסוהרים מתמודדים עם תקיפות אלימות של מגורשים “שאין להם מה להפסיד”. הוא גם תיאר מקרה של שוהה בלתי חוקית שחלתה בסרטן וקיבלה מימון טיפולים בשווי מאות אלפי שקלים.
בנושא כלכלי מיוחד, דקל גילה: “סוהרים מוצאים את עצמם סופרים 250,000 שקלים בשעות הלילה המאוחרות - הפכנו לבנק”. זאת בשל חובה לשמור כספי מגורשים שמגיעים עם עשרות אלפי שקלים במזומן ולהחזיר להם את הכסף בעת העלייה לטיסה.
ח”כ עטיה עמדה על חוסר סנכרון בין רשות האוכלוסין וההגירה לשב”ס: “אין מנגנון זיהוי באמצעות טביעות אצבע, היעדר המספר הסידורי האחיד משפיע על תפקוד המערכת”.
עטיה ציינה כי בסיור הוועדה בשבוע שעבר בנתב”ג נחשפו פרצות: “יש לבצע תיקון מחדש של כל התחום הפרוץ הזה ולהחמיר את תנאי הכניסה, בפרט לזרים שנכנסים לישראל באשרת תייר”.
יו”ר הוועדה הבהירה כי תמשיך להפעיל לחץ: “אמשיך להפעיל לחץ באמצעות הוועדה שבראשותי עד לשינוי המדיניות, המצב כיום לא יתכן, מי שלא אמור להיות פה לא יהיה פה!”.
על פי רשות האוכלוסין, למרות היעדר אמצעי לחץ ותמריץ לעודד מסתננים לעזוב מרצון, מתחילת השנה למעלה מאלף וחמש מאות עזבו.
התרעות פיקוד העורף