מוחמד מתאר את התסכול שהוא חש מול המערכת. “השבוע נפגשתי עם קצין משטרה שאמר שהתיק עדיין בטיפול", הוא מספר. “כבר עברה חצי שנה, ועדיין אין קצה חוט. אם היה מדובר ברצח של יהודי, חלילה, תוך יום הרוצחים היו מאחורי סורג ובריח. בגלל שאנחנו ערבים, למשרד לביטחון לאומי לא אכפת. מבחינת השר בן גביר, עוד ערבי מת. מה המדינה מלמדת בכך את הפושעים? שאפשר לרצוח ולהתחמק מעונש.
“אחי, רופא שמטפל בילדים, נרצח – וכולם ממשיכים כאילו כלום. אנחנו גדלנו כאן. סבא שלי היה פה לפני המנדט הבריטי, ואבא שלי היה יו"ר המועצה המקומית מזרעה. והיום, אחרי הכל, המדינה נותנת גיבוי לפושעים, מחזקת אותם, נותנת להם כוח לפגוע שוב. אני לא מבין איך אפשר להשאיר ילדים יתומים ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. אבל אני מאמין באלוהים, ויודע שאח שלי הגיע לגן עדן. הרוצחים, וגם מי שנותן להם להסתובב חופשי, דינם להגיע אחרי המוות לגיהינום".
המספרים, הוא טוען, מדברים בעד עצמם. “על פי הנתונים, שיעור הרציחות בחברה הערבית גבוה פי 20 מהשיעור בחברה היהודית – וזה רק עולה משנה לשנה. הסיבה היא שהמשרד לביטחון לאומי, בראשות השר איתמר בן גביר, כמעט לא פועל. המדינה נמצאת באירועים כמו הריסת בתים וגביית כספים, אבל למגר את הפשיעה ואת הרציחות בחברה הערבית? זה לא מעניין אותם. אתה יודע שיש רק 10%־20% פענוחים של מקרי רצח בחברה הערבית בשנה? 80% מהרוצחים מסתובבים חופשי. זה בלתי נתפס. יש איפה ואיפה בין ערבים ליהודים, והאוכלוסייה הערבית מפורקת. המדינה לא עושה דבר לעצור את זה".
ריאן מתאר את המצב בשטח: “החברה הערבית הפכה לג'ונגל. ההיררכיה שהייתה בקהילה התפזרה, אין חוסן חברתי, אין מנגנון שיכול לפתור סכסוכים. המדינה נכשלה, אבל אנחנו ב'מרכז אמאן' דואגים לפחות שהמספרים יהיו על השולחן. אנחנו עוקבים אחרי הנתונים, משווים אותם לעבר ולמצב בחו"ל, ומגבירים את המודעות לעלייה באלימות".
הוא מפנה מסר ברור גם לחברה הערבית: “תתעוררו. המדינה לא רוצה או לא יכולה לפתור את הבעיה – אבל החברה הערבית חייבת למצוא מנגנון פנימי שיתמודד עם המשבר הכלכלי, החברתי והמנהיגותי שמאיים על קיומה. אנחנו חייבים לבנות מחדש את החוסן החברתי, ליצור סנכרון בין כל הגופים הפועלים בשטח, ולוודא שחפים מפשע לא ימשיכו למות".
יאסין מציינת כי רצח רוזית ג'ורבאן הוא אחד ממקרים רבים בחברה הערבית, כאלה שיכולים לקרות בכל רגע. “זו יכלה להיות אני, ביישוב שלי, וזה יכול להיות כל אחד שנמצא במקרה בכביש ונהרג מכדור תועה. לדעתי, הפתרון צריך להיות הקצאה של יותר משאבים: במקום לקצץ בשתי תוכניות חומש שרק קמו לחברה הערבית, יש לייצר הקשבה לנציגי הציבור הערבי, לארגוני החברה האזרחית, למי שנמצא בשטח, כדי להקים מנגנון אכיפה יעיל. הלוואי שנראה עלייה באחוזי פענוח מקרי הרצח. אני חושבת שזה יכול לשנות בצורה דרמטית את הקלות שבה ארגוני הפשיעה מעיזים לבצע רצח. אנחנו בשנה הכי מדממת שהחברה הערבית הכירה, ואני רוצה לבקש מהשר לביטחון לאומי לא לעשות הפרדה בין יהודים לערבים כשמדובר בטיפול ברצח. כולנו חיים פה יחד".
התרעות פיקוד העורף