"נודה על האמת. הדיון בעתירה הכביד על לבנו. מצוקתם של חברות וחברי הקיבוץ היא מצוקת אמת", כתבו השופטים, והוסיפו: "לצד זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאף יישובים נוספים ותושבים אחרים באזור עוטף עזה חוו – ועודם חווים – קשיים מסוג זה. כשופטים היושבים בדין, איננו בני חורין להחליט כאוות נפשנו".
עוד מסרו השופטים כי "עלינו להכריע, מנקודת מבט משפטית, האם קיים בסיס להתערבות שיפוטית בהחלטות שהתקבלו. בנסיבות העניין, התשובה לכך היא בשלילה ואין מנוס מדחיית העתירה. כפי שטענה המדינה, חלק מהסעדים שהתבקשו עלולים לפגוע בשוויון ככל שיינתנו רק לעותרים, ולא לתושבים נוספים באזור".
עוד כתבו השופטים בפסק הדין: "מכל מקום, מתווה החזרה ליישובים, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה ומינהלת התקומה, הוא נושא מדיניות מובהק המצוי עמוק במתחם שיקול הדעת המסור לגורמי הממשלה, ולא לנו לקבוע את המדיניות בתחום זה".
עוד נכתב בפסק הדין: "את ההכרעה בהליך הנוכחי קיבלנו בלב כבד. סברנו כי עניינו של הקיבוץ מתאים לבחינה ולעיון מדוקדקים ככל הניתן, ווידאנו שכך אכן נעשה. אנו סבורים כי הדיון בעתירה הוביל, בסופו של דבר, להתקדמות שאינה מבוטלת בסיוע לקיבוץ ולחבריו".
"אכן, מנקודת מבטם היה מקום לדחות את מועד החזרה ליישוב. אולם, בהתאם לאמות מידה משפטיות – אין מקום להתערבות נוספת מצדנו בהחלטה זו, שהיא הכרעת מדיניות מובהקת. למותר לציין כי אין בפסק דיננו זה משום הגבלה על הממשלה או על מינהלת תקומה להחליט על הרחבת היקפי הסיוע לתושבים או על הטבת תנאיו", סיימו השופטים.
מהקיבוץ נמסר: "קיבוץ נחל עוז מכבד את החלטת בית המשפט, על אף תחושת האכזבה. אנו מצפים ודורשים שהמדינה תעמוד בהתחייבויות הכספיות המעוגנות בפסק הדין, ותנקוט בצעדים נוספים שהכרחיים לשיקום והוצגו בפירוט לנציגי תקומה. במצב הקיים ולאור התמשכות המלחמה, כ-60% מן המשפחות בקיבוץ עדיין לא שבו אליו, והמענה שהציעה המדינה אינו מספק עבורן פיתרון אמיתי. קהילת נחל עוז תמשיך לסייע למשפחות שאינן יכולות לשוב לקיבוץ כל עוד נמשכת המלחמה, ובמקביל תמשיך בתהליך השיקום והחזרה הביתה, קליטת תושבים חדשים, הפעלת מכינה קדם-צבאית ויוזמות נוספות. נמשיך לעבוד לחיזוק הקהילה, שיקום הקיבוץ ומשימת-העל שלנו, החזרת עמרי מירן למשפחתו יחד עם כל החטופים".