לדברי הקשיש כיוון שהוא עצמו חולה במחלה סופנית, גמלה בליבו ההחלטה לשחרר את העצור בליבו. החוקרים שקיבלו מהאב עדות מפורטת שכללה פרטים מדויקים, החליטו לעצור אותו להמשך חקירה וזאת בין היתר, מאחר ובירור קטן העלה בפניהם כי שנתיים לאחר שרצח את הבן, כדבריו, בינואר 1976 רצח הקשיש גם את רעייתו, תוך שהוא מביים לכאורה תאונת דרכים שגרמה למותה.
אלא שהתפתחות דרמטית בחקירה העלתה חשד לרצח בנסיבות מחמירות ואכן בשנת 1977 הוגש נגד האב כתב אישום בגין רצח, הוא הורשע ונידון לעונש מאסר עולם. גם עתירה שהגיש לבית המשפט העליון לא הועילה והעונש שהושת עליו נותר בעינו.
נציין, כי באותו אירוע מחריד, נמצאה גופתה של הרעיה כשהיא חרוכה בתוך רכבו השרוף בכניסה לערבה. אולם כאמור חוקרי המשטרה, שנחשפו לפרטים מוכמנים ולמידע מפליל הצליחו לגבש נגדו ראיות ממשיות, מהן עלה כי יחד עם חבר נוסף ובנו של החבר, קיבל לידיו מוט ברזל ובאמצעותו חבט בראשה של רעייתו, גרם למותה ולאחר מכן העביר את גופתה ברכב הפרטי מאילת לכיוון כביש הערבה, שם נמצאה. וזאת, לכאורה, לא לפני שהציתו את הרכב.
יש לציין כי עדיין מדובר בסוגיה משפטית כי בשנים האחרונות חל השינוי שמונע התיישנות ולכן השאלה האם מתייחסים למועד האירוע ואז יש מקום להתיישנות או שמא למועד פתיחת תיק החקירה ואז החוק החדש מבטל התיישנות.
התרעות פיקוד העורף