לפעמים נדמה שיש לנו שתי משטרות - האחת שמגיבה מהר, ערה לסיטואציות ומנסה לבלום אירועים חמים בעודם באיבם ומנגד משטרה שגם אם היא מבינה את הסיטואציה אבל לא ממהרת להגיב. אסור שאותו ארגון יתנהל ועל פי שני מנגנונים שונים. אסור שהמשטרה תנגן שני לחנים שונים, כי בסופו של יום המנגינה נשמעת נורא והאקורדים צורמים
ניקח לדוגמא שני אירועים רק מהחודש האחרון: האחד התרחש ב-16.8.2025 בלוד, בשעה שבמהלך הפגנה בעיר שעסקה בתמיכה בתושבי עזה, נשמעו קריאות של עשרות מפגינים - "ברוח ובדם נפדה את עזה" ובהמשך גם קריאות "אללה אכבר". קריאות "אללה אכבר" אם היו נשמעות לבד, אין לגביהן שום איסור שכן אלוהים, כך מאמינים רוב העמים, הוא אחד וגדול כשכל אחד בחר לו שם אחר. אלא שקריאות אלו מתווספות לקריאות על פדיון עזה בדם וברוח, וכאן מדובר לכאורה בקריאות הסתה, במיוחד בתקופת מלחמה.
האירוע הזה הוביל את תושבי לוד פעם נוספת, לתחושה של היעדר משילות. זאת מאחר ששוטרים שהיו במקום לא הגיבו, נתנו למחאה להסתיים ולאחר מכן, כך הובהר למעריב, העבירו את החומר לבחינת היועצת המשפטית לממשלה לקבלת אישור לפתוח בחקירה.
הקביעה של מפקדי הכוח בזירה היתה ברורה וחד משמעית. "אנחנו בתקופת מלחמה. חיים בתוך ריבונות אחת ישראלית ומדובר בהפרת סדר ובחשש להסתה". כך זה נשמע מגרונם של הקצינים שקיבלו את ההחלטה לבצע את המעצרים.
אני לא נכנס לסוגיה מי פעל חכם יותר ומי צודק, אלא לשאלה מדוע אותה משטרה נוהגת בשני קולות. למה מה שנכון לגזרת מחוז חוף לא נכון לגזרת מחוז מרכז? איך קורא שבתחנת אום אל פאחם מבינים שמדובר בהסתה ומבצעים מעצרים ואילו בלוד, חוששים שמדובר בהסתה אבל מחכים לעמדת היועמ"שית?
זה נכון שעל פי הנהלים צריך לקבל את אישורה של היועמ"שית לממשלה כדי לפתוח בחקירה במקרה שעולה חשד לעבירות הסתה, השאלה היא האם הנהלים הללו תקפים וקבילים כשמדובר בחשד לעבירה בזמן אמת. אני לא בטוח.
מהמשטרה נמסר בעקבות האירוע בלוד שהחומר הועבר לבחינת היועמ"שית לממשלה כדי לקבל את אישורה לפתוח בחקירה. אחר כך יצטרכו משאבים לנסות ולאתר את המעורבים. באום אל פאחם חשבו ופעלו מהר, ביצעו מעצרים, חקרו את החשודים ובכל מקרה שיצטרך לקבל את אישור היועמ"שית יעשו זאת אחרי שהחומרים והפרטים בידיים שלהם אבל הם הוכיחו מבחינתם משילות. הם תקפו את האירוע כפי שנמסר למעריב בזמן אמת.
התרעות פיקוד העורף