חידוש משפטי: הנפטרים יוכלו להותיר הוראות מחייבות | עו"ד ליעד סטרולוב

בזכות מעורבות הקליניקה לזכויות ניצולי שואה וא/נשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב יזכו נפטרים במדינת ישראל לכבוד אחרון אמיתי ויתחשבו בבקשותיהם וברגשותיהם שהובהרו לפני פטירתם. לפני מספר ימים נתן האפוטרופוס הכללי חותם רשמי למאבק חשוב זה.

לפני מספר ימים פרסם האפוטרופוס הכללי חוות דעת שקובעת כי לעמדתו המקצועית, ניתן לתת הנחיות מקדימות לעניין דרך הטיפול לאחר המוות במסגרת ייפוי כח מתמשך. מהלך מבורך זה הגיע גם בעקבות מהלכים של הקליניקה לזכויות ניצולי שואה וא/נשים בזקנה אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2011 הוקמה הקליניקה לזכויות ניצולי שואה. כשאני הגעתי אליה שנתיים לאחר מכן, המאבק של שורדי השואה על הזכויות המגיעות להם מהמדינה היה עדיין מאבק קשה. הרשויות עדיין הערימו קשיים ועורכי הדין המעטים שעסקו בתחום גבו שכר טרחה גבוה והקליניקה עדיין הייתה הגורם היחידי שהעניק לשורדי ושורדות השואה ליווי וייצוג משפטי מקצועי ללא עלות.

מאז קרה הרבה – התוכנית הלאומית של יאיר לפיד הגדילה את התקציב והרחיבה את הזכאויות; התיקון לחוק הסיוע המשפטי החל להעניק לשורדי השואה ייצוג מטעם המדינה; ועידת התביעות קידמה הרחבות מול ממשלת גרמניה שהשפיעו על הזכאויות של השורדים בארץ; וכמובן התארכות תוחלת החיים שהביאה את השורדים לפנות לקליניקה בבקשה לסיוע גם בתחומים אחרים.

אלה הן רק חלק מהתמורות החיוביות שהביאו אותנו בקליניקה למסקנה, שעלינו להרחיב את הסיוע המשפטי שאנחנו מעניקות גם לתחום הזקנה והמשפט, וכך להמשיך ולסייע לשורדי שואה בתחומים נוספים מחד, וגם להעניק אותו לזקנות וזקנים נוספים.

ככה, לפני תשע שנים יצאנו לדרך חדשה, והאכסניה המיוחדת שלנו – קליניקה מעשית בתוך פקולטה למשפטים, אפשרה לנו חיבור ושילוב בין תיאוריה ופרקטיקה. התחלנו לנסות ולפצח את המונח הזה "זקנה ומשפט", או, אם תרצו, "משפט הזקנה". שאלנו הרבה שאלות תיאורטיות – האם קיים תחום כזה בכלל או שזקנה היא זווית מסוימת בתחומים משפטיים נפרדים? ואם כן – מה מחבר ביניהם?. התעקשנו להישאר פתוחות למה שהגיע אלינו מהשטח.

במסגרת ראיונות שביצעו עם זקנים וזקנות, וכחלק מהעמדה של nothing about us without us, התבקשו הסטודנטים לנסות ולהבין מהזקנים 'מהו המקום שתופס המשפט בחייהם?' ציפינו לשלל תשובות - קצבאות זקנה, ניצול צרכני, ביטוחים סיעודיים, ועוד... אבל לא ציפינו לגלות זה שלאנשים מבוגרים יש לעיתים עמדה ביחס לאופן שבו הם רוצים שיטפלו בהם ויכבדו אותם לאחר מותם. גילינו שיש אנשים שחשוב להם להיקבר בעיר מסוימת, בבית קברות מסוים, או ליד אדם יקר שהלך לפניהם; כי לחלקם חשוב כיצד יראה טקס הפרידה; כי יש כאלה שמבקשים להיקבר באופן אזרחי; ועוד גילינו כי יש אנשים שכלל אינם מעוניינים להיקבר והיו רוצים לקבל טיפול בדרך אחרת. הנקודה המעניינת ביותר הייתה העובדה כי אף לא אחד מאלה שסיפרו שיש להם רצון מסוים, סיפרו עליו לאיש.

כפי שאנחנו עושות תמיד כשאנחנו נתקלות בצורך מהשטח, ניגשנו לבדוק מה אומר הדין הקיים. התחלנו לחקור ולבדוק, והבדיקות הובילו לעוד מחקר ועוד בדיקה, ונייר העמדה הראשון שיצא, גדל והפך עם השנים למאמר שהתפרסם לפני כשנתיים בכתב העת "מעשי משפט" ובו אני גאה מאוד.

המאמר, שהחל כאמור את דרכו כנייר עמדה,  גורס כי במצב החוקי כיום קיים כשל שוק. כלומר - קיימת ברירת מחדל של קבורה אשר מופעלת על ידי גופים המורשים לכך מטעם המדינה מיד לאחר הפטירה, ולמעשה - אם לא הבעת רצון ברור בחייך ביחס לשאלה כיצד יש לטפל בך לאחר מותך – תופעל ברירת המחדל. המאמר קורא למדינה להידרש לסוגיה – בין אם בדרך של חקיקה אשר מקימה מכשיר המאפשר מתן הנחיות מקדימות לטיפול לאחר המוות, ובין אם בדרך של הכנסת האפשרות למתן הנחיות לטיפול לאחר המוות לתוך המכשיר אשר קיים בחקיקה החל משנת 2016 ומוכר כיום כמעט בכל בית בישראל – ייפוי הכוח המתמשך.

לכן אפשר להבין את ההתרגשות שאחזה בי לפני כשבוע וחצי, כאשר האפוטרופוס הכללי הוציא נייר עמדה אשר קובע בדיוק את זה! כי לדעתו המקצועית משפטית הדבר אפשרי כבר במסגרת הכלי קיים היום.

למעשה, ובהתאם לחוות הדעת, כולנו מוזמנים לעצור ולשאול את עצמינו את השאלות הנוגעות לרגע הכי אחרון בחיינו, הרגע שאחרי החיים... בתרבויות עתיקות מאמינים שהדרך שבה אדם נפרד מחייו אומרת הרבה על מי שהוא היה. אז היום יש לזה גם עוגן משפטי. עצרו רגע, חשבו כיצד הייתם רוצים שיטפלו בכם לאחר מותכם, כיצד הייתם רוצים שייפרדו מכם, והעלו את זה על הכתב במסגרת ייפוי כח מתמשך.