השופט שהעז לשבור נוהג: פרידה מיוסף אלרון בבית המשפט | שידור חי

עוד אמר לוין: "עם פרישת השופט אלרון פחת מספר שופטי בית המשפט העליון ל-11. החיסרון שאנו כבר מרגישים עם סיום כהונתו הוא ברור לעין כל. גיוון המערכת ומינוי שופטים בעלי רקע והשקפת עולם שונים זה מזה, הם הנתיב להשלמת הרכב בית המשפט העליון, בדרך שתוסיף לו עוצמה מקצועית ותשיב לו את אמון הציבור".

אלרון גם הביע בפומבי את עמדותיו שמתנגדות לרוח האקטיביסטית שלטענת תומכי הרפורמה נחשבת לדומיננטית במערכת המשפט. "בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הרחבת סמכויות בית המשפט העליון, הכוללת ביקורת חוקתית ואף על-חוקתית", אמר במאי האחרון בכנס לשכת עורכי הדין להפתעת הנוכחים בנאום נרחב שהציג את עיקרי תפיסתו, "להרחבה זו התנגדתי בעקביות, שכן היא מציבה גבול דק מאוד מול עקרון הפרדת הרשויות - וגוררת את בית המשפט לשיח קיצוני ולהפיכתו לזירת מאבק ציבורי, גם בהיבטים שאינם משפטיים".

"אבקש להציג דרך חלופית - לא קיצונית - שבה ניתן וצריך, לטעמי, לצעוד: דרך שמכירה בסמכותו של בית המשפט העליון, אך קוראת לשימוש מרוסן, מצומצם ומדוד. דרך שאינה מבקשת להחריף את המאבק בין הרשויות אלא להפחיתו, בלי לוותר על שמירה על זכויות יסוד ועקרונות דמוקרטיים".

"המשפט החוקתי בישראל מתפתח זה כמה עשורים - ללא חוקה שלמה - על בסיס חוקי יסוד כמו 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', ופסיקות מרכזיות. לאחרונה, הורחבה הסמכות עד כדי יכולת לכאורה לבטל חוקי יסוד עצמם - כפי שנעשה בפסק הדין בנוגע לתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. מדובר בפסיקה תקדימית, שלא חדלה לעורר דיון ציבורי ער גם לאחר יותר משנה".

"כאשר מתקבל חוק שנוי במחלוקת, לעיתים מיד מוגשות עתירות לבג"ץ - אף בלי להמתין להשפעות החוק בפועל. כך נגרם מצב שבו סוגיות ציבוריות מובהקות מועברות ישירות מבית המחוקקים לבית המשפט. השיח הציבורי מתמקד בתוצאה - כן או לא, ניצחון או הפסד - ולא במהות. כך, כל תוצאה נתפסת כהתכופפות או חולשה".

לדבריו מדובר ב"שיח כוחני שמחלחל גם למשפט החוקתי - והנזק ממנו אדיר. המשפט, ובפרט המשפט החוקתי, אינו שחור ולבן. יש גוונים רבים. הסעד הדרמטי ביותר - ביטול חוק או חוק יסוד - הוא נשק חד, שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון". אלרון ציין: "במקרים רבים, עמדתי על כך שאין הצדקה לפסול חוק יסוד בשלב מוקדם - כפי שסברתי בפסק הדין על תיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. לדעת רבים, לא היה מתרחש כל שינוי מהותי אילו התיקון היה נותר על כנו - ולא היה נגרם נזק לאזרחי ישראל".

לעמדתו של השופט אלרון, "הצמצום המסוים בסמכויות בתי המשפט לאחרונה אינו בהכרח שלילי - וצריך להבין את מגבלות הסמכות. דוגמה נוספת לכך היא פסק הדין בעניין 'שפיר' - שבו, לדעתי, לא היה צורך לפתח דוקטרינות חדשות כדי לפסול חוק יסוד שהיה כבר לא רלוונטי מבחינה מעשית". השופט אלרון ציין כי אמנם "ישנם ערכים דמוקרטיים שעליהם לא מתפשרים - ובמקרים חריגים, אכן מוטלת חובה על בית המשפט להתערב. אך עלינו להשתמש בסמכות הזו באחריות ובמידתיות".

השופט אלרון נגע בעקב האכילס של מערכת המשפט בעת הזאת: "תמיד ראיתי מול עיניי את חשיבות האמון הציבורי במערכת המשפט. ללא אמון - אין לבית המשפט תוקף. התפתחויות השנים האחרונות רק מחזקות את הצורך בהסדרה שקולה של מעמד חוקי היסוד והליך החקיקה". עוד הוסיף: "ללא אמון הציבור מערכת המשפט לא יכולה לתפקד. כאשר הציבור תופס את חלק מהשופטים כמוטים פוליטית - קשה להחזיר את אמון הציבור. עלינו לפעול באיפוק מתוך הכרה בגבולות סמכויותינו".

ב-30 באוגוסט 2023 הציג את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לקראת פרישתה הצפויה של הנשיאה אסתר חיות, זאת על אף הנוהג הקיים בבית המשפט העליון לפיו רק השופט הוותיק ביותר מציג את מועמדותו, כך שנשיאי העליון נבחרים בשיטת הסניוריטי. בהתאם לשיטה זו, ובשל החלטתו של עוזי פוגלמן להימנע מהגשת מועמדות לתפקיד, היה יצחק עמית אמור להיות מועמד יחיד ולהיבחר לתפקיד פה אחד. שר המשפטים, יריב לוין, תמך במינויו של אלרון, ואילו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, התנגד לכך. ב-26 בינואר 2025 נבחר יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.

"אין זה סוד שחברי השופט אלרון ואני לא תמיד ראינו עין בעין בפסיקותינו. אך במצב כזה אין כל פגם; ההיפך הוא הנכון. דיאלוג שיפוטי המבוסס על ביקורת והפריה הדדית, הוא הבסיס לקיומה של כל שיטת משפט הראויה לשמה; והוא תורם בסופו של יום להעשרת השיח המשפטי ולשיפור השירות שניתן לציבור", אמר אלרון בנאומו.

בסיום נאומו הוסיף: "אני מבקש לחזור לנקודה שבה פתחתי: הימים אינם ימים כתיקונם, והחברה הישראלית עומדת בפני אתגרים שכמותם טרם ידענו. בימים מורכבים כאלה, ראוי כי נעמיד לנגד עינינו את עקרונות היסוד שלאורם פעלה מדינת ישראל, והרשות השופטת בפרט, החל מיום הקמת המדינה לפני מעל 77 שנה: שלטון החוק, ערכי היהדות והדמוקרטיה, וזכויות האדם. רשות שופטת עצמאית היא רכיב הכרחי במארג האיזונים והבלמים הדמוקרטי, ובידיה הסמכות – והאחריות – להגן על הפרט ועל הציבור מפני פגיעה שלא כדין בזכויותיו, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. ברוח זו פעלו בתי המשפט לאורך כל שנות קיומה של המדינה, וכך נמשיך לעשות".