האירוע הופסק רק לאחר שאזרח חמוש שהזדמן למקום ירה בו שתי יריות. כתוצאה מהפיגוע, הקורבן סבלה מפגיעות מרובות ונקבעה לה נכות צמיתה של 54% על ידי המוסד לביטוח לאומי. המחבל הועמד לדין והורשע לריצוי עונש מאסר של 21 שנים.
התובעת ביססה את תביעתה על חוק הפיצויים לדוגמה, שקובע פיצוי קבוע לנפגעי טרור. טענתה המרכזית הייתה כי הרשות הפלסטינית ואש"ף הם "מתגמלי טרור" שמשלמים תגמולים למחבלים ולמשפחותיהם, ובכך מאשררים מעשי טרור. התובעת הצביעה על כך שהנתבעים הודו בתשובתם לשאלון שנשלח להם, כי שילמו בעבר תגמולים למשפחת המחבל.
השופטת קבעה כי די בתשלום יחיד כדי לחייב באחריות: "משבחרה הרשות הפלסטינית לשלם למפגע, די ששולם תשלום יחיד כדי שיחויבו הנתבעים באחריות על מעשה הטרור. יש בהעברת תשלום יחיד, כשלעצמו, כדי לאשרר את מעשה הטרור, ואין זה תלוי בהמשכיות ביצוע פעולת התשלום".
בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי שינוי החקיקה מבטל את אחריותם, וקבע כי הרשות המשיכה לשלם למשפחת המחבל גם לאחר כניסת חוק הפיצויים לדוגמה לתוקף ביוני 2024, ורק הפסיקה את התשלומים בפברואר 2025. השופטת ציינה כי החוק נועד לחול רטרואקטיבית על מקרים שטרם התיישנו.
השופטת דחתה גם את הטענה כי יש לפסוק פיצוי יחסי לאחוזי הנכות, וקבעה כי "גובה הפיצויים לדוגמה הוא קבוע ואינו נתון לשיקול דעת בית המשפט".
התרעות פיקוד העורף