האירוע החמור אירע בחודש ינואר 2024, כאשר השוטר, ישן בקומה העליונה של ביתו בשרון. הוא אחסן את אקדחו, כאשר המחסנית בתוכו, במדף בארון לא נעול בממ"ד בקומת הקרקע. ילד כבן 12, הגיע לבית, לקח את הנשק, יצא עמו ליישוב, הוציא 13 כדורים מהמחסנית וזרקם ארצה, ולבסוף מסר את הנשק לשומרים בשער היישוב. מכתב האישום, על כי החל מ- 7 באוקטובר הנאשם נהג לאחסן את נשקו במדף בארון לא נעול בממ"ד, כאשר המחסנית בתוכו. במקביל, נהגו הנאשם ושני ילדיו התאומים בני 9 לישון בממ"ד, בעוד הנשק מונח באותו חלל.
החוקרים גילו כי יום לפני האירוע, התאומים פגשו את הילד בן ה-12 בבית וסיפרו לו שאביהם שוטר, כאשר הם הראו לו את הנשק במקום אחסונו. למחרת, כשהנאשם ישן צהריים, הילד הגיע שוב לבית, נכנס לממ"ד ולקח את הנשק הסתובב עימו בישוב ונתן אותו לשומרים.
התביעה, טענה לפזיזות ורשלנות חמורה. היא הדגישה כי "הנהלים נכתבו בדם" והצביעה על הפוטנציאל האסון הגדול: "י' יצא עם הנשק כשהוא מלא בכדורים והסתובב ביישוב. פוטנציאל האסון בנסיבות העניין הוא גדול מאוד ולמעשה כמעט התממש". מנגד ההגנה, הציגה טיעון ייחודי הקשור למציאות הביטחונית לאחר 7 באוקטובר. הנאשם טען כי הוא מתגורר ביישוב צמוד גדר המוקף בכפרים עוינים, ואמר: "יש מקום להעניש אדם שכל חפצו היה להגן על משפחתו לאחר אירועי אוקטובר 2023 בהם נורו טילים ואנשים רצו לממ"ד, ואז, בחסות הטילים, הגיעו המחבלים והחלו לרצוח אנשים מדלת לדלת".
השוטר הדגיש כי לאותם אנשים שהיו בממ"ד לא הייתה אפשרות להגיע לכספת ולהוציא ממנה את הנשק, והוסיף כי הוא לא ישן טוב מאז 7 באוקטובר. הוא טען שהנשק היה במקום שאינו נגיש לתאומים בגלל גובהו, וכי הילד הגיע עם תיק במטרה לגנוב את הנשק.
השופט גיל גבאי דחה את טיעוני ההגנה וקבע כי מעשיו של הנאשם לא מקימים עבירת פזיזות ורשלנות, אלא עבירה קלה יותר של הזנחת השמירה על כלי ירייה. השופט כתב כי בביתו של הנאשם מתגוררים ילדיו. השופט הדגיש כי "נוכחותם של ילדים במקום בו נמצא נשק מחייבת נקיטת אמצעי זהירות מחמירים יותר" וכי "העובדה כי י' לקח את הנשק מהמדף שבארון שבממ"ד מעידה על נגישות הנשק".
בהתייחסו לטענת המצב הביטחוני, השופט גבאי קבע: "אינני מקל ראש בחששו של הנאשם מפני חדירה ליישוב בו מתגורר ופגיעה בו ובבני משפחתו, אלא שחשש זה יכול וצריך היה להביא את הנאשם למציאת פתרון אחר שיהא בו לתת מענה לאפשרות להגיע אל הנשק לשם הגנה עצמית, מבלי ליצור סכנה לפגיעה כתוצאה מהגעתו לידי מי שאינו מורשה לשאת בנשק".
השופט ציין כי החזקת הנשק בכספת בממ"ד הייתה יכולה לתת מענה אבטחתי ראוי מבלי לפגוע באפשרות לעשות בו שימוש מידי, וקבע: "קביעה אחרת משמעה מתן גושפנקה להחזקת נשק באופן שיש בו סיכון לשימוש בלתי מורשה, שנזקה הפוטנציאלי גדול בהרבה מן התועלת הנטענת שבקיצור זמן ההגעה לנשק בשניות ספורות".
בית המשפט גם בחן את מדיניות האכיפה במקרים דומים והכריע כי העמדתו לדין הפלילי של הנאשם תואמת את הנחיית פרקליט המדינה מ-2017. השופט דחה את טענת ההגנה לאכיפה בררנית לאחר שבחן 12 מקרים דומים שהתבררו בבית הדין המשמעתי, וקבע כי אף אחד מהם לא היה דומה לענייננו מבחינת נגישות הנשק לילדים.