במשטרה טוענים כי האחריות למאבק בפשיעה במגזר אינה מונחת על כתפיהם בלבד, וכי היא לא תיפתר - ואף תחריף - ללא שיתוף פעולה בין־משרדי רחב, הכולל את משרדי החינוך, הרווחה, האוצר, המשפטים והתרבות, כל אחד בתחומו. בנוסף, מדגישים במשטרה את הצורך בתוספת כוח אדם ותקנים, וכן באישור מחודש לשימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שהשימוש בהם נאסר לפני למעלה משנתיים.
“לבד זה לא יכול לקרות,” אומר גורם בכיר במשטרה. “מנהיגי החברה הערבית חייבים לפעול במלוא העוצמה, גם אם נדמה שכבר אין להם השפעה. אם לא נקבל את הכלים הדרושים, לא נוכל להתמודד עם הפשיעה. יש נגישות חסרת תקדים לאמל״ח, הסיבות לרצח הפכו שוליות - כסף, אדמה, נקמה או ‘כבוד המשפחה’ - והשימוש בחוליות צעירים לביצוע חיסולים הפך נורמה".
בשונה מהמוקדים בצפון ובמרכז הארץ, שם פועלים ארגוני פשיעה ערביים מאורגנים היטב, בדרום מרבית האלימות נובעת מסכסוכים בין חמולות מקומיות היריבות זו לזו. בשבועות האחרונים עלתה לכותרות תופעת הרחפנים: עבריינים מנצלים את הגבול הפרוץ עם מצרים להברחת סמים, אמצעי לחימה ולעיתים אף חיות בר. מציאות זו מלווה בכמות אדירה של כלי נשק בלתי חוקיים שמסתובבים בקרב האוכלוסייה הבדואית ויוצרת קרקע פורייה לקרבות ירושה, נקמות דם וסכסוכי משפחות. התוצאה ,איום הולך וגובר על חיי היומיום של תושבי הדרום ועל תחושת הביטחון שלהם.
“זה לא סוד שהיד של העבריינים במגזר הערבי קלה מאוד על ההדק", אומר גורם בכיר במשטרה ל"מעריב". “כל סכסוך קטן עלול להסתיים ברצח. הם פועלים מתוך מאבק על כסף, על אדמה, על כבוד המשפחה - ואין יותר כללים. רק פעולה מתואמת ומתמשכת, לא מבצעים נקודתיים, ועיבוי משמעותי של כוחות בשטח - יובילו למיגור אמיתי של הפשיעה. הרחובות מדממים, ובערים המעורבות כמו רמלה, לוד ויפו קיים חשש כבד לפגיעה באזרחים חפים מפשע".