לדעתי, כל עיתונאי צריך לדרוש שמשפט נתניהו ייפסק. שאלתי אתמול את הסניגור, עו"ד עמית חדד: "האם השופטים יכולים לקום עכשיו ולהגיד, מספיק עם השטויות האלה, המשפט נגמר?" הוא ענה: "תיאורטית כן, מעשית לא".
ביבי ממשיך לענות על דברים שכולם מתחום התיקשורת והעיתונות, ואין להם קשר לבית משפט. הוא אומר: "דיברתי עם מילצ' על מעריב, על ידיעות, על התיקשורת בכלל ועל האיזון והגיוון". ביבי מסביר שהוא רצה לפעול למען תיקשורת הגונה. "בתיקשורת הישראלית אין אפילו אמצע, יש רק צד אחד מונוליטי", הוא אומר על התיקשורת באותה תקופה.
הכל סהרורי. הכל שולי שבשולי. פתאום בתביעה מדברים על הפשפשים של חפץ. "מה? ראש הממשלה פגש את הפשפש של חפץ?", שואל הסנגור חדד. ביבי אומר לתובע, נוכח שאלות חסרות משמעות סביב דברים שהוא אמר וחשב בחקירה: "אתה מתאר לעצמך שחשבתי שאני אשב אחרי שמונה שנים במחזה האורווליאני הזה ואסביר לך מה חשבתי ומה לא חשבתי?"
התחילה התמקחות שלא האמנתי שאני רואה, התמקחות עם מנהיג ישראל, שנמצא בנקודת זמן שיש בה חשיבות לכל דקה. השופטת מציעה לו למשוך עוד קצת. במלים האלה: "אולי תמשוך עוד קצת". הוא אמר: "טוב, טוב, עוד חצי שעה", ואז מתמקחים איתו משולחן השופטים.
אולי עוד שעה. פתאום נשמעת מכיוון שולחן השופטים דאגה גדולה: ביבי יצא מבית המשפט כי הוא חולה, ילך וינוח קצת, ואז יעשה פגישות אחרות. ביבי משתעל יותר ויותר, לחות רבה יותר ויותר בשיעולו. עוד טישו ועוד טישו. הוא כבר כמעט מתחנן: "אני מבקש מכבודכם, כבר ביטלתי חלק מהאירועים בהמשך היום". טוב, אומרים השופטים בסוף. נעצור את הדיון כאן. אולי לתמיד?
התרעות פיקוד העורף