הסיפור החל בספטמבר 2023, כשנעלמה לוחית הרישוי מהקטנוע של התובע שחנה מתחת לביתו. התובע הגיש תלונה במשטרה וביקש להנפיק לוחית חדשה, אך ההליך התעכב בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. בזמן הזה הקטנוע נותר חונה במקומו הקבוע.
כחצי שנה לאחר מכן, במרץ 2024, הדביקה העירייה מדבקה על הקטנוע בטענה שמדובר ב"רכב נטוש ללא לוחיות רישוי". התובע, שהבחין באזהרה, הבריג פיסת קרטון לגוף הקטנוע ורשם עליה את מספר הרישוי בעצמו. למחרת גם הגיש תלונה פיזית נוספת במשטרה. למרות זאת, במאי 2024 גילה כי העירייה פינתה את הקטנוע והעבירה אותו לגריטה.
"אם היו טיפה חמלה וטיפה מידת סבירות, הם היו רואים את המספר", העיד התובע בבית המשפט. נציג העירייה טען מנגד כי "קטנוע ללא לוחית רישוי הולך לגריטה, לא לאחסון", והוסיף כי לא היה מספר נראה לעין על הקרטון.
השופטת ורד דחתה את עמדת העירייה באופן חד. בפסק הדין כתבה כי "הנתבעת פעלה לגריטת הקטנוע לאלתר... מבלי שניתנה לתובע אפשרות לבוא ולקבלו, בעוד שהיה עליה לאחסן את הרכב לפחות ל־15 ימים". היא הדגישה כי בתמונות שהוצגו, הקטנוע "לא נראה נטוש או כקטנוע שיצא מכלל שימוש, אלא במצב תקין". מדובר בקטנוע מדגם פיאג’ו, שעל פי הנתונים עלה על הכביש רק בספטמבר 2020.
בית המשפט קבע את ערך הקטנוע על 19,600 שקל לפי הערכת שמאי, והוסיף 1,500 שקל בגין עוגמת נפש. "אין ספק כי במעשה הגריטה נגרמה לתובע עוגמת נפש", כתבה השופטת, "היה ברור כי אין מדובר בגרוטאה אלא בקטנוע מטופל". עם זאת, העירייה הורשתה לנכות 538 שקל בגין הוצאות גרירה, אך תישא גם בהוצאות משפט של 500 שקל.