הסיפור החל ב-2008, כשהאזרח הזר הגיע לישראל עם היתר עבודה בבנייה. כשההיתר פג ב-2021, במקום לעזוב, הוא החליט להישאר. מה שבא אחר כך מזכיר משחק של "נסה את מזלך". בדצמבר 2021 ניסה עם בקשה הומניטרית. נדחה. בינואר 2022 גילה לפתע שהוא הומוסקסואל הפוחד לחזור למולדתו. גם זה לא עבד.
בדצמבר 2023, קרה "נס" - הוא פגש ישראלית בת 62. אחרי פחות משנה של היכרות, הזוג כבר טען שהם חיים יחד ודרש מהמדינה להכיר בקשר. אלא שהייתה בעיה קטנה: האיש עדיין רשום כנשוי במדינת מולדתו ואב לילדה. פרט זניח שכנראה שכח לציין. בפברואר 2024 התגלה לו שהמיר דתו לנצרות. שוב דחייה.
בית המשפט כבר הורה לו לעזוב את הארץ עד דצמבר 2024. האם ציית? כמובן שלא. במקום זאת, הגיש בקשה חדשה להישאר. רשות ההגירה סירבה בתוקף לדון בבקשה כל עוד הוא לא מקיים את פסק הדין ועוזב. בני הזוג ערערו, וטענו שהרשויות "מתעמרות" בהם ופוגעות בזכותם לחיי משפחה.
בית הדין לעררים תיאר את המצב כ- "שימוש ציני בנהלי הרשות". השופט מאור הסכים והוסיף שאין פה שום נזק בלתי הפיך, האיש יכול לעזוב, להגיש בקשה כחוק, ואם הקשר אמיתי לחזור. התוצאה: הערעור נדחה.