עורכת דין מבת-ים שתבעה את העירייה על 38 אלף שקל בטענה שנפצעה מכלב משוטט, נותרה עם חבורות ובלי פיצוי. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב שלח אותה הביתה עם חשבון הוצאות של 750 שקל, וקביעה חד-משמעית: רוצים פיצוי? תתבעו את בעל הכלב, לא את העירייה -"העירייה לא יכולה להציב פקח בכל פינת רחוב".
המקרה החל כאשר התושבת, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה נגד עיריית בת-ים וסיפרה על "תקיפה אכזרית" מצד כלב חופשי בגן ציבורי. היא תיארה פציעות קשות ביד וברגל שחייבו טיפול רפואי, והציגה נתונים שלטענתה מוכיחים ירידה דרמטית באכיפה העירונית נגד כלבים משוטטים.
הפרט המעניין ביותר: התובעת הודתה שהיא יודעת מי בעל הכלב שתקף אותה, אבל בחרה דווקא לא לתבוע אותו. במקום זאת העדיפה ללכת על ה"כיס העמוק" של העירייה. מצידה, העירייה הציגה תמונה שונה לחלוטין. ארבעה פקחים ייעודיים סורקים את העיר, שלטי אזהרה מוצבים בכל הגנים, ובכל פעם שמתקבלת תלונה, נשלח פקח למקום. הבעיה? עד שהפקח מגיע, הכלב המשוטט כבר מזמן במקום אחר. הווטרינרית העירונית העידה שהעירייה עושה את המקסימום במסגרת המשאבים הקיימים. "אנחנו לא יכולים להציב פקח ליד כל עץ בעיר", הסבירו נציגי העירייה.
השופטת הסכימה איתם. בפסק הדין היא הבהירה שהחוק ברור כשמש: סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע שהאחריות על נשיכת כלב היא של הבעלים. לא משנה אם הכלב ברח, לא משנה אם הבעלים התרשל, ובטח לא משנה אם העירייה לא הספיקה לתפוס אותו. "אין זה הגיוני שכל מי שנבהל מכלב או נופל כתוצאה מהבהלה, יגיש תביעה נגד הרשות המקומית", כתבה השופטת. היא ציטטה פסק דין קודם שקבע: "אין לצפות שבכל רגע נתון יהיה פקח בכל רחוב בעיר". התוצאה? התביעה נדחתה על הסף. התובעת, יצאה מבית המשפט לא רק בלי פיצוי, אלא גם עם חוב של 750 שקל לעירייה עבור הוצאות משפט.
התרעות פיקוד העורף