ה-7 באוקטובר 2023 הוא התאריך שחתם תחתיו את הטרגדיה, אולי המשמעותית ביותר שידענו במדינה. היא אחזה ונגעה כמעט בכל בית מאז שפרצה, ולמרות זאת ישנם כאלה שעבורם גם ה-6 באוקטובר 2023, יממה קודם לכן, זכור לא פחות.
אלמלא האסון שנכפה על המדינה כולה יממה לאחר מכן, הרצח הכפול הזה היה מרעיד את אמות הסיפים והיה נותר בזיכרון כמעשה טירוף שבו אדם קטף חיים של שניים - רק בגלל עקיפה בכביש.
"זה היה השישי באוקטובר, בערך בשעה שמונה בבוקר. אני אגיד לך - אני יושב פה במשרד, אני תורן, ופתאום מתקבל דיווח מתפרץ: המוקד מדווח על משהו חריג. דיווח על תאונת דרכים 'פגע וברח', כשהנהג הפוגע נמלט מהזירה עם משאית שגנב מנהג שירד לסייע אחרי התאונה. בהתחלה הדיווח היה על תאונת דרכים במעורבות אופנוע והולך רגל, ובהמשך, כשהתבהרו הפרטים, הדיווח דיבר על תאונת פגע וברח וגניבת משאית", שיחזר פקד צ'ובינסקי.
לדבריו, "באותו זמן הבוחן חרליקאר נמצא במשרד בתורנות, ואנחנו - פיקוד היחידה והנוספים - נמצאים בבית. אנחנו מקבלים את השיחה, יוצאים מהר מאוד למקום, ותוך כדי נסיעה מבינים את האירוע ומקבלים עדכונים. מתברר שהמשאית אותרה בנתניה ושהחשוד נמצא שם, וצוות של יס"מ מבצע מעצר".
בזכות מכשיר האיתור שעל המשאית, ובעקבות הדיווח של בעליה - שמסר לשוטרים כי היא נגנבה כשירד עם אחיינו לסייע בתאונה - היא אותרה תוך זמן קצר, ובעקבותיה נעצר החשוד חקאק, אחרי מאבק שהתפתח בבית הוריו.
"מבחינתנו, מהשלב הראשוני, זו תאונת דרכים פגע וברח לכל דבר", מספר צ'ובינסקי. "מטפלים בזירה ברמת הבוחנים, מביאים גם את חברי הזיהוי הפלילי שיסייעו בעבודה הפורנזית עם הרכב עצמו, שנשאר בזירה. אנחנו מבינים שבזירה יש עוד רכב, שאותו החשוד ניסה לגנוב לפני שגנב את המשאית. גם נהגת שיצאה ממושב אודים לעזור - הוא ניסה לגנוב לה את הרכב, אך לא הצליח כי הרכב היה נעול. אחר כך הגיעו בעלי המשאית, בחור והאחיין שלו, שניהם רצו לעזור, והחשוד חקאק גנב את המשאית וברח מהמקום".
"בזירה אנחנו בעצם רואים את הרכב הסיאט הירוקה. אני יכול להראות תמונות. רואים את הגופות בזירה, לרבות של אותו הולך רגל, שבדיעבד אנחנו מבינים שהוא מוכר הפרחים באותו מקום", אומר חרליקאר ומוסיף: "גם אימו של מוכר הפרחים שנהרג היא עדת ראייה מרכזית, אבל באותם רגעים אנחנו מזהים שהיא בקריסת מערכות ממש. תוך כדי הטיפול בזירה אנחנו מקבלים סרטון שצילמה עדת ראייה אחרת".
בוחן התאונות סיני חרליקאר ממשיך: "אנחנו מקבלים סרטון של עדת הראייה הראשונה בעצם - שצילמה מאבק כלשהו בין הנהג בסיאט הירוקה לבין רוכב האופנוע, באזור שמעט דרומית לוינגייט. זו לא זירת התאונה, אלא זירה אחרת באמצע הדרך לכיוון הזירה שלנו. אנחנו מבינים שיש אירוע מקדים, שבו רוכב האופנוע ניסה לבצע עקיפה. קיבלנו סרטון שבו רואים את הנהג הפוגע פשוט מנהל מרדף אחרי רוכב האופנוע, שמנסה להימלט על נפשו, ונהג הרכב נחוש בדעתו לפגוע בו".
צריך להבין - לנוסעים בדרך האירוע הזה נראה כמו השתוללות על הכביש. אף אחד לא ידע בשלב הזה אם יש היכרות בין נהג הרכב לרוכב האופנוע. מה שרואים זה נהג שמבצע 'סלאלומים', רוכב שמאיץ ומנסה להתרחק, ומבחוץ זה נראה כמו סצנה של מרדף בין שניים עצבניים. נהג הרכב נראה לכאורה רגוע - עם יד על החלון - ולא משדר מצוקה או פחד. לכן הדיווח הראשוני לא הספיק כדי להבין את ממדי הסכנה. אבל אז, תוך דקות, מגיע הדיווח על תאונה קשה, ואתה מתחיל לחבר את הפאזל.
"אנחנו מקבלים את הסרטון ומבינים שהבחורה שצילמה זיהתה משהו חשוד ולכן החליטה לתעד. היא לא ידעה בדיוק מה, אבל זה היה מספיק חשוד בעיניה. היא גם מדברת עם הנהגת ברכב על מה שקורה, והן מופתעות. בשלב הזה אנחנו מתחילים להבין את האירוע, כי המרדף הזה מתנהל כארבעה קילומטרים מזירת התאונה, ואנחנו מבינים שמדובר במרחק משמעותי - כך שלנהג הרכב היו אין ספור הזדמנויות לעצור את הטירוף הזה. רוכב האופנוע ניסה להימלט - רואים את זה לאורך המסלול - אבל זה לא עזר לו. אנחנו מבינים שהתאונה לא מתחילה באודים, אלא הרבה קודם, והתוצאה שלה היא באודים".
כיוון שתאונה מתרחשת בנקודה אחת, בזירה אחת, אנחנו מקבלים את האינדיקציה שיש כאן משהו מעבר - ולכן התחלנו לחפש עדי ראייה. "הגענו אל צלמת הסרטון ובהמשך קיבלנו סרטונים נוספים. מסרטון ועוד סרטון ועוד אחד הצלחנו להשלים את התמונה כולה".
צוות החקירה, שאליו מצטרפת בשלב הזה מלאכי, מתחיל לקבל עוד ועוד חומרים תוך כדי הטיפול בזירה. בשלב מסוים מגיע הסרטון שמראה איך הוא פוגע ברוכב האופנוע, זורק אותו ממש, ואז יורד מהרכב, מגיע ליד גופתו של הולך הרגל שבו פגע בעוצמה - כשאימו זועקת מצער, והוא כועס עליה כביכול.
הנהג שפגע מנסה להימלט מהזירה ומנסה לגנוב רכב של נהגת שיוצאת מהיישוב הסמוך ומנסה לסייע. הרכב שלה היה נעול, אז הוא נטש אותו ועבר למשאית שנעצרה בצד הדרך והייתה מונעת. הוא עלה עליה ופתח בנסיעה מהמקום.
"הנהג הפוגע סוטה מנתיב הנסיעה שלו. אתה מבין שבן אדם שסוטה כך מנתיב הנסיעה - יש לו מטרה. כשיש כוונה, כבר לא מדובר בפגיעה מקרית. זה לא גורם מוות ברשלנות. ברגע שאתה מבין שיש כוונה, זה כבר לא רשלנות, לא עבירת תנועה. זה לא מקרה של 'בטעות עברתי מנתיב לנתיב'. יש כאן כוונה, ואז אתה מבין שמדובר בתיק רצח".
"בשישי עוד לא דיברנו במושג של רצח. עדיין דיברנו על תאונת דרכים. אבל הזירה - זירה קשה. בסוף אתה רואה רכב מרוסק, אופנוע מרוסק, שתי גופות, ואם שעמדה שם, שלפני שלוש דקות איבדה את הבן שלה מול העיניים. אבל לא אחת כזו. שנייה, חברים - לא אחת כזו. ראינו זירות קשות, אבל גם פה הזירה לא פשוטה. אנחנו מסיימים את העבודה בזירה, כשהחשוד תוך כדי נחקר בתחנה. גם בחקירה הזו הוא תוקף את השוטרים שחקרו אותו. אנחנו יודעים שהבחור צריך טיפול מיוחד. הוא נעצר, ובעצם ככה אנחנו מסיימים את יום שישי - כשהחשוד במעצר וצריך חקירה. בזירה אנחנו מסיימים".
"תראה, אנחנו גם יודעים ביום שישי, כשאנחנו עולים להארכת מעצר במוצאי שבת, שחייבים לבצע פעולות חקירה מהירות כדי שנוכל לקבל ימים מבית המשפט. אנחנו מנהלים את התיק בהליך מהיר ממש. בשישי אחרי הצהריים כבר מדברים בינינו ומבינים שביום ראשון אנחנו נפגשים על הבוקר לסוג של ישיבה ומכינים הכול לקראת מוצאי שבת. הולכים לישון בשישי בערב - ואז אנחנו קמים בעצם ל-7 באוקטובר. מאוד מהר כולנו, כל היחידה, מוקפצת חזרה למשרד. אני לא צריך לספר לך את הימים הראשונים של ה-7 באוקטובר - מה היה שם - אני בטוח שאתה מודע לזה בעצמך. אבל אנחנו, תוך כדי כל האירועים האלה, צריכים לנהל עכשיו תיק חקירה. כבר במוצאי שבת מחליטים שהתיק הזה יהיה רצח, ומקימים צוות חקירה משולב".
פקד צ'ובינסקי מציין: "אנחנו גם מקבלים לאירוע הזה פרקליט מלווה. עכשיו שוב - גם הפרקליטות, בסוף, זה חבר'ה שהם אזרחים, וגם לא מעט מהם מוקפצים למילואים. אז אנחנו מקבלים פרקליט אחד, שהוא לא מילואימניק, שילווה אותנו בכל ההליך הזה. עושים בערך שתיים-שלוש ישיבות לתיק הזה ביום, כאשר כל היחידה - גם שלנו וגם לא מעט מהיל"פ - מוכוונים לאירוע הזה ומטפלים בתיק, עד שבסוף אנחנו מצליחים להבין שהשגנו את מירב הראיות".
חרליקאר, מה שנקרא, עזב כל דבר אחר שעשה באותם שבועיים וחצי ועבד אך ורק על האירוע הזה - עם לא מעט פעולות, גם פעולות בוחן וגם פעולות חקירה שהיה צריך לבצע. אושרית הצטרפה והובילה את כל הפן החקירתי עצמו, את החקירות הפיזיות של הבן אדם, בזכות הניסיון הרב שלה ובגלל היכולת המאוד גבוהה שלה לדובב אנשים - ולכן היא הובילה את הקו הזה.
מבחינת הצוות המשולב, ההישג הגדול שרשמו קשור לעובדה שבתוך 18 ימים בלבד הוגש כתב אישום בגין עבירת רצח כפול בנסיבות חמורות - שזה תקדים לכל דבר ועניין. "פה האירוע הוא מה שנקרא תעבורתי", מסבירה מלאכי. "זה לא פלילי קלאסי - זה תעבורתי. אין כאן אירוע פלילי מקדים, כמו גנבת רכב או משהו בסגנון הזה. זה אירוע שהתחיל בריב בכביש, בפן התעבורתי, ונגמר בעצם ברצח. לכן האירוע הזה גם מאוד מאוד תקדימי, ולכן היה מאוד קשה גם לפרקליטות להבין בכלל למה האירוע הזה".
מלאכי מציינת: "זה תיק שלמרות הניסיון שלי כחוקרת, לא הייתי יכולה לנהל אותו בעבר, כי הייתי חייבת את הידע והניסיון של בוחן התנועה - את הנהלים והחוקים מבחינה תעבורתית. חייבים לשלב את שני הדברים, בגלל זה שנינו ביחד. כל חקירה זה שנינו ביחד. אני, אם אני רואה שהוא מדבר משהו שקשור לרצח, אני מיד אשאל את השאלה ואמשיך את הכיוון הזה ואוביל להוכיח את העבירה. אם יש משהו שקשור לתעבורה - הוא ישאל את השאלה, הוא יבין. ואפשר לראות את זה גם בחקירות, כי מי ששומע או רואה את החקירה שלנו רואה ששנינו ביחד. זה התחום שלו שהוא מבין, וזה התחום שאני מבינה".
החוקרים נזכרים בשלב שבו נהג הרכב מנסה להוליך אותם שולל ולהתנהג כמי שאינו במודע. מלאכי מוסיפה: "אני אגיד לך - אתה צריך להסתכל בזמן. רק נראה. בחקירה החשוד אמר: 'קיבלתי כוחות. אלוהים.' אני חייבת לציין את רגע המעצר שלו: כשבוחנים את ההתנהגות שלו, אתה מבין שיש פה משהו אחר. אנחנו מצפים לראות בן אדם באמוק, בן אדם בפחד - אבל פוגשים בבחור שהגיע לבית הוריו, יושב עם אביו בחצר, שותה קפה, הכול רגוע אצלו, עד שהשוטרים מתדפקים לו על הדלת. הוא פתאום נהיה אלים. פתאום הוא מבין, לכאורה, מה בעצם לא בסדר. 'עשיתי משהו לא בסדר'. הרי אם לא הייתה לו הבנה של מה שעשה - הוא לא היה נכנס ללחץ כשהוא ראה שוטרים. הוא היה נשאר באותו לבל, לא משנה את ההתנהגות שלו. אז גם בחקירה הראשונית שלו הוא מתנהג בצורה אלימה כלפי השוטרים".
החוקרים הגיעו אל הרופא המטפל שלו, שמסר בעדותו כי לא הבחין בהתנהגות חריגה מבחינתו. אחר כך ניהלו חקירה לתוך הטלפון שלו. "בדקתי גם מה הוא התכתב שם בטלפון, מה הוא חיפש. הוא ראה שם קטע של דיכאון, סרט של דיכאון, סרטון, משהו על שיעורי תורה שקשורים לאחדות העם. הוא גם אמר שבדרך שמע סרטון של רב שמדבר, כן, על כוחות. בגלל זה אסור ללכת לרבנים מהסוג הזה. נו, שלב ה-7 באוקטובר - המוח, הלב שלנו היה ב-7 באוקטובר. אני רוצה להגיד לך שאני, כשקיבלתי את התיק, בכלל לא רציתי אותו, כי לא רציתי להיכנס אליו. זה היה קשה, זה היה קשה לעבוד עליו. אני חושבת על האחים שלי עכשיו. יש שוטרים שנפלו, שאתה מכיר אותם, והלב שלך... אתה במחשבות... זה היה קשה".
"לא חשוב שאני מדברת על זה, הלב שלי נקרע. זו הייתה תקופה קשה לעבוד על התיק. אה, זה מעניין אותי הדברים האלה, כן. אבל אתה אומר מצד שני, כאילו, בואו - זה שניים... יש קונפליקט בעצם. אתה רגשית נמצא במקום אחר. אתה חושב על האחים שלך, על החברים שלך. אני אומרת שוב, הייתי יום לפני זה בבתי חולים, פגשתי שוטרים. שוטר מג"ב, מישהו מהרווחה שם, שחשב שאני עובדת סוציאלית. הוא בכה עליי, יש לו דם על הבגדים, ואני מכילה אותו, מביאה לו בקבוק מים וזה. הוא בכלל לא יודע שאני לא עובדת סוציאלית. הוא חושב שאני מטפלת. באותו שבת לעבור מול המשפחות שם - הייתי שם. מה זה מעניין אותי עכשיו לעבוד? אני רוצה להיות שם. אנחנו רצינו לצאת, ב-7 באוקטובר, לצאת ולהוציא, והשאירו אותנו פה", הוסיפה.
"זה כאילו, זה לא היה מה שחשוב בתיעדוף. אבל בסופו של דבר, לסיים משהו שאתה מתחיל - אירוע בסדר גודל כזה - אז זו הקלה. קודם כול, אתה רואה את המשפחות, אתה רואה שלפחות... לי הייתה תחושת סיפוק כזו, שבסופו של דבר אתה משלים את המלאכה ומוביל להרשעה של עבריין מסוכן".
"אכן שני מקרי רצח, ורק 18 - זה נשמע מעט. מצד שני, אני אומרת, זה הרבה שנים. להגיד לך אם זה מספיק או לא? אני הבנתי את התמונה הכללית. עכשיו אני צריכה לראות באמת אם הראיות מדברות גם כך. וזה מה שעשינו. כשנכנסתי לתוך התיק, הבנתי - זה הבן אדם שנסע לפי פוינטר, הוא לא עצר. זה אותו אדם שעלה, הסרטון מראה. עכשיו אני צריכה להוכיח שבאמת הייתה פה כוונה. אז מבחינתי זה עוד תיק שטיפלתי בו. זה לא רצח בכוונה תחילה, זה רצח באדישות. זה סעיף אחר"
התרעות פיקוד העורף