בית הדין הארצי לעבודה ביטל צו שהוצא על ידי בית הדין האזורי לעבודה, שלפיו יש לבצע חיפוש מסמכים אצל עובדים בכירים שפרשו מחברה בתחום הטכנולוגיה והקימו חברה מתחרה, וקבע כי הדבר אינו מידתי ופוגע בפרטיותם.
בית הדין האזורי החליט החלטה במעמד צד אחד, ובה קבע כי החברה אומנם לא הוכיחה שהמידע המדובר הוא סוד מסחרי הראוי להגנה, אך מעשה העתקת המסמכים ומחיקתם משרתי החברה מצדיק כשלעצמו מתן צו שכזה. במסגרת ההחלטה מונו כונס נכסים ומומחה מחשבים. לאחר בדיקה שלהם במחשבי העובד הוגש לבית הדין דוח מפורט שכלל מסמכים רבים שנתפסו.
החומר שנתפס נשמר בכספת בית הדין בלי שנערך עיון בהם. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי החברה לא פגעה בפרטיות העובדים וכי יש חשיבות להצגת המסמכים שנתפסו במחשבו האישי של העובד. בנוסף, ניתן צו המונע פנייה מצידם של המנכ"ל ומנהל המכירות ללקוחות החברה.
על החלטות אלו הוגשו בקשות רשות ערעור מטעם העובדים, כשבמוקד עמדה הבקשה של מנהל המכירות, שטען כי הראיות שנאספו הושגו באמצעים פסולים כיוון שלא הייתה קיימת הצדקה לחדירה למחשביו האישיים, לתיבת הדוא"ל שלו ולהודעות ווטסאפ. לדבריו, הדבר נעשה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ובמעמד צד אחד, מבלי שניתנה לו אפשרות תגובה.
גם שני העובדים האחרים טענו כי בכל מקרה לא היה מקום לתת צווי הגבלת עיסוק כנגדם, משנקבע כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי. החברה טענה כי הצווים שניתנו מוצדקים ומאוזנים, כיוון שהוכח שהעובדים הפרו חוזה וכי נמצאה רשימת לקוחות החברה אצלם.
בית הדין הארצי קיבל חלקית את בקשות העובדים ביחס למתן הצווים, וקבע שהוצאת צו "אנטון פילר" במעמד צד אחד היה קיצוני מדי. בית הדין הארצי הדגיש בהחלטתו שגם אם מוצא צו לתפיסת נכסים, הדיונים אמורים להתנהל בצורה אחרת ולצד השני צריכה להינתן זכות תגובה מהירה, מה שלא קרה במקרה הנוכחי. בית הדין הארצי הורה להחזיר באופן מיידי את המסמכים שנתפסו למנהל המכירות, וציין כי החברה רשאית לבקש לחשוף אותם במסגרת הליך גילוי מסמכים. מנגד, הותר לחברה לראות את החומרים שנמצאו במחשבו האישי של העובד, השייכים לה.
התרעות פיקוד העורף