מולל, סטודנט מבטיח לחקלאות, הגיע לישראל כשבועיים בלבד לפני המתקפה הרצחנית במסגרת תוכנית השתלמות יוקרתית של משרד החוץ הישראלי. הצעיר השאפתני ביקש לרכוש ידע חקלאי מתקדם וטכנולוגיות חדשניות, במטרה לחזור לטנזניה ולהוביל שינוי משמעותי בחיי משפחתו וקהילתו המקומית. חלומותיו הגדולים נקטעו באכזריות כשהיה אחד מ-14 סטודנטים זרים ממדינות באפריקה ואסיה שנרצחו באותו יום ארור.
המשפחות הישראליות, שחוו בעצמן את הגיהינום של אי הוודאות, תיארו במכתבן את ההזדהות העמוקה עם מסע הייסורים הארוך שעברה משפחת מולל. הן כתבו על החרדה המתמשכת והמייסרת לגורלו במשך חודשים ארוכים, על ההלם והאימה שליוו את קבלת הידיעה הנוראה על רציחתו, ועל החשש המתמיד שגופתו לא תוחזר למשפחה ולא תזכה לקבורה ראויה במולדתו.
בסך הכל נחטפו באותו יום שחור 255 בני אדם לרצועת עזה בתנאים של אלימות קיצונית. גופתו של מולל, כמו גופות נוספות, הוחזקה בידי חמאס למעלה משנה במה שהפך למשא ומתן מורכב ומייסר. המשפחות הישראליות, המכירות היטב את התחושות הקשות של חוסר הוודאות והציפייה האינסופית, הדגישו במכתבן שכל אחד מהחטופים יקר להן באותה מידה, וג'ושוע היה אחד מהם.
המכתב מסתיים בתקווה כנה שהחזרת גופתו של הצעיר לקבורה בטנזניה, לצד משפחתו האהובה, תביא סוף סוף וודאות ומעט מנוחת נפש למשפחה המיוסרת. המשפחות הישראליות שלחו תנחומים עמוקים וחיבוקים חמים מעבר לים ולמרחקים העצומים, תוך איחול נוגע ללב שהמשפחה הטנזנית לא תכיר עוד צער וכאב.
בנמל התעופה בן גוריון התקיים טקס פרידה מכובד ומרגש במיוחד לפני הטסת ארונו של מולל למנוחתו הסופית בטנזניה. מאות ישראלים מכל רחבי הארץ, שלא הכירו את הצעיר מעולם, הגיעו למקום בהתרגשות רבה. הם באו לחלוק כבוד אחרון לסטודנט הצעיר שחלומותיו להפוך לסוכן שינוי בקהילתו נגדעו באכזריות, ולהביע סולידריות אמיתית ועמוקה עם משפחתו .
התרעות פיקוד העורף