גז הסביר על הבקשה החריגה: "אין בה לקיחת אחריות, היא לא סותרת את מה שהוא אומר בבית המשפט אם לא יקבל חנינה. אם מישהו מגיש חנינה באמצע משפט הוא לוקח אחריות - התובע יגיד לו 'איך אתה ממשיך להכחיש אם בחנינה הודית?'".
"הוא לא לקח אחריות, הוא לא ביקש חנינה עבורו אלא עבור המולדת. הוא אומר תחננו אותי לא כי עשיתי משהו אלא כדי לפתור את הבעיות במדינה. חנינה מגיש בדרך כלל אדם שמורשע בדין, שבית משפט מצא אותו אשם ואז הוא מגיש חנינה מטעמי צדק ורחמים. פה קרה דבר חריג, שלא קרה עוד במשפט הישראלי - הגישו חנינה תוך כדי המשפט, זה קרה פעם אחת בקו 300 וגם אז זה היה לפני המשפט וגם מאוד חריג".
"אני רוצה לסיים את המשפט. אני חושב שזה תיק שגרם להרבה טעויות במדינה. הרבה ממה שקרה במדינה זה בגלל התיק הזה. אבל אתה לא יכול לבקש חנינה ככה. חנינה לא מבקשים בצורה הזאת. אם אתה קורא את הבקשה, הוא בעצם מבקש חנינה למדינה – לא לעצמו. כאילו אומר: ‘אני לא זקוק לזה’. ככה מבקשים חנינה?".
"הוא לא מבקש חנינה לעצמו, הוא לא מודה בשום דבר, והוא ממשיך להאשים את כל המדינה בתיקים, להאשים את הפרקליטות. הוא אמר ‘לא היה כלום, אין כלום’, אמר שהוא מחכה שמונה שנים להעיד – ופתאום הכול משתנה. אי אפשר ככה להמשיך להאשים ולבקש חנינה. חנינה לא מגישים בצורה הזו".
"מי שעקב במשך חודשיים־שלושה אחרי המהלכים הבין שהיה ברור שתוגש בקשה כזאת. וחנינה – כשאתה מבקש חנינה, זה לא חייב להיות מלווה בהודאה מלאה, אבל הנוהג הוא שאתה לוקח אחריות, בטח בתיק כזה. כשאתה כותב בקשת חנינה, ובעצם כותב אותה כחנינה לא לעצמך אלא למדינה – מה הוא אומר? ‘תנו לי להמשיך, המדינה צריכה אותי’. אין שם מילה אחת על עצמו. אז זאת בכלל לא בקשת חנינה ברגיל".
"ולפי דעתי זה רק פתיח. זה סוג של התחלה של הליך שיהיה יותר ממושך ויותר ארוך. הליך שבו, אולי, הנשיא ייתן לו חנינה בתנאים מסוימים. כך נתניהו מתכוון. נתניהו יודע שהמכתב הזה לא יספיק לחנינה".
"בקו 300 אמרו שאפשר, אבל במקרה הזה יש עוד משהו שלא היה בקו 300. קו 300 היה מקרה מאוד חד. זה היה מקרה שבאמת, אם היה מתנהל בו משפט, אני לא יודע איפה היינו היום עומדים כולנו. הדוגמאות שמביאים היום – זה הליך שהוחלט לא לפתוח. קו 300 לא היה כדאי לפתוח, וגם התיק הזה, יש מי שחושב, לא היה כדאי לפתוח – אבל הוא כבר בהליך".
"וזה הדבר השני שקרה: בניגוד לקו 300, יש פה משפט תלוי ועומד. בקו 300 המשפט בכלל לא התחיל. ופה, אם תינתן חנינה, זה כבר התערבות בהליך של בית משפט, וזה חריג מאוד. ואז השאלה היא: גם אם תהיה חנינה – האם בג״ץ לא יתערב? אם תהיה חנינה, האם בג״ץ לא יתערב, כי פה יש משפט. האם בג״ץ יכול להתערב בשלב שבו יש חנינה של נשיא, נניח ותהיה חנינה?".
"זאת שאלה קשה. מצד אחד הנשיא מוסמך לתת חנינות, מצד שני יכול להיות פה גם חנינה וגם הליך בבג״ץ. אנחנו לא יודעים אף פעם מה בג״ץ יחליט. אבל יכול להיות שבג״ץ יידרש לחנינה עצמה – האם בכלל זו סמכותו של נשיא לתת חנינה במקרה כזה. יגידו שאין סמכות לנשיא, לא הייתה לו אף פעם סמכות, כי הוא יכול לחון רק עבריינים מורשעים".
"ובטח שהוא לא יכול, כשההליך תלוי ועומד ושומעים את כל העדים – שמעו עדי תביעה, עכשיו אנחנו בעדי הגנה. בקו 300 לא נשמע אף עד. ולכן השאלה היא שאלה קשה. לדעתי, כל מה שיקרה בסוף – ההליך הזה הוא התחלה של משהו. יתנהל משא ומתן, אני לא יודע אם יהיה או לא, אבל ברור שנתניהו, בהליך הזה, לא יכול לקבל חנינה כמו שהיא".
"הוא יצטרך לתת עוד משהו: או לקחת אחריות, או להודות. אולי ידרשו ממנו. תהיה דרישה של הנשיא. ברור שתהיה דרישה לקחת אחריות ולהודות בכמה דברים, אם בכלל יהיה הליך. אולי להודות בחלק מהעבירות – אולי בתיק 1000, אולי בזה. השאלה תהיה האם הנשיא ידרוש ממנו לפרוש. אם הוא יכול לדרוש, או ידרוש, פרישה מהחיים הפוליטיים או לא – זו שאלה אחרת, קשה יותר".
"אבל ברור שההליך עצמו הוא רק התחלה – ההתחלה של ההליך. ברור לנתניהו שבבקשה הזאת שהוא כתב, הנשיא לא יתערב. הוא לא יכול להתערב בבקשה שאין בה כלום. היא לא כתובה כמו בקשת חנינה. היא כתובה כמעט ככה שעוד מעט הוא יגיד לפרקליטות לכתוב את החנינה על עצמה – כאילו הוא מבקש חנינה למדינה, לא לעצמו".
"ואחד מהדברים שאנחנו בודקים בחנינה הוא מה האחריות שאתה לוקח על עצמך. זה אחד מהדברים שהנשיא בודק – ובבקשה הזאת אין את זה".
התרעות פיקוד העורף