"יזמתי את הדיון הנוכחי מתוך הבנה שיש צורך אמיתי ודחוף העולה מהשטח" אמרה אלהרר. "ממשלת ה-7 באוקטובר לא רק שרוצה לגייס רק אוכלוסייה מסוימת ולפטור אחרת - היא אפילו לא דואגת לזכויות של מי שנפצעו בהגנה על המדינה.
"כפי שאנחנו יודעים, עשרות אלפי אנשים במדינת ישראל נכנסו למעגל הפוסט-טראומה בעקבות אירועי המלחמה. מדובר בחיילים משוחררים, תושבי הדרום והצפון, משפחות שכולות ופצועים. האחריות של המדינה היא לספק להם את הזכויות והמענים שמגיעים להם, לא כחסד אלא כחובה. האנשים המתמודדים עם פוסט-טראומה מתמודדים יום יום עם תחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים. אחת הדרכים המוכחות והיעילות ביותר להתמודדות עם תסמינים אלו היא באמצעות כלבי סיוע".
ח"כ אלהרר הדגישה: "כלבי סיוע אינם חיות מחמד. הם עוברים הכשרה מקצועית ייעודית ומשמשים כלי טיפולי חיוני. כלבי הסיוע אינם מותרות. הם משמשים אותם ממש כמו כיסא גלגלים או פרותזה. הם הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי. למרות הצורך הבוער והמסגרת החוקית הקיימת - חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וחוק איסור הפלייה של אנשים עם עיוורון המלווים בכלבי נחייה, המציאות בשטח רחוקה מאוד מלהיות נסבלת. אמשיך לקדם את הנושא, האנשים הנעזרים בכלבי סיוע אינם שקופים. זו חובתנו לדאוג לזכויותיהם."
ח"כ וולדיגר הוסיפה: "כאשר אדם שנשען על כלב סיוע נתקבל במחסום בירוקרטי, בהדרה או בחוסר היכרות - זה פוגע לא רק בזכותו, אלא גם בחוסנו הנפשי, בתחושת העצמאות שלו וביכולתו להיות חלק שווה ופעיל בקהילה. הדיון היום נועד לוודא שישראל לא מסתפקת בהצהרות, אלא מיישרת קו עם הסטנדרטים הראויים של המדינה שמכירה בחשיבות התמיכה, המענה הרגשי ותחושת הביטחון של כל אזרחיה".
גלבוע אמר: "כלבי הסיוע הם סממן חיצוני מובהק של היותנו בעלי נכות שקופה, ובכל זאת אנחנו נתקלים במחסומים רבים בהתנהלות איתם. אנחנו מתקשים למצוא מלון שיאפשר לנו לנצל את הזכאות שלנו לנופש ממשרד הביטחון, להיכנס לעסקים, למקומות עבודה, בעלי דירות לא מוכנים להשכיר לנו דירות ועוד".
עוד אמר כי "הכלב הוא לא אביזר רפואי, הוא החבר הכי טוב שלי ואני שלו. אני קם בשבילו בבוקר, יוצא לטיולים ולחוויות בשבילו. השינוי היחיד שהיה ביחס לכלבים האלה הוא בשם. מכלבי שירות לכלבי סיוע. חוץ מזה לא הרגשתי שום שינוי. תעזרו לנו להתמודד מול כל הרשויות, לאפשר לנו נגישות ומקום".
התרעות פיקוד העורף